בש"פ 2572/02 מחמוד עיסא נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל), בה דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר נעצר בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בעבירות של תקיפה חבלנית, עבירות בנשק, חבלה במזיד, איום והפרת הוראה חוקית בהקשר לאירועים הבאים: בין העורר לבין אחיותיו שוררת מערכת יחסים מתוחה וקשה. ב27.6.01- הוגש נגדו ונגד אחר כתב אישום בגין עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה וכליאת שווא של אחות העורר נעמה עיסא. במסגרת אישום זה שוחרר העורר בחלופת מעצר בתנאים שונים, בין היתר, בתנאי כי ישהה במעצר-בית בפתח תקווה תחת פיקוח ערבה, קרובת משפחה. כן נאסר עליו לקיים כל קשר עם המתלוננת או בני משפחה קרובים אחרים. (החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה, כב' השופט ג' שטרסמן מיום 8.7.01).

תוך הפרת תנאי מעצר הבית, עזב העורר את מקום מעצר הבית בפתח תקווה וחזר לבית משפחתו בכפר קאסם, ושם, על-פי כתב אישום נוסף שהוגש נגדו, תקף הן את המתלוננת נעמה והן את אחותו האחרת שירין במעשי אלימות שונים. לשירין נגרמו חבלות גופניות עקב תקיפה זו. בסמוך לאחר מכן, כאשר שירין נמלטה מהבית והחלה לנסוע במכוניתה רדף אחריה העורר במכוניתו והתנגש בה במזיד וכתוצאה מכך נגרם נזק רכוש לרכבה. לאחר מכן, כיון מבעד לחלון רכבו אקדח ואיים עליה כי אם לא תרד מהרכב הוא יהרוג אותה. בית משפט השלום אליו הוגש כתב האישום החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו לאחר שמצא כי קימת תשתית ראייתית מספקת לביסוס לכאורי של האישומים, ומשהוכחה עילת מסוכנות שאין לתת לה מענה על דרך של שחרור בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בערר שהוגש בפניו סקר פעם נוספת את הראיות ומצא כי חרף סתירות המצויות בעדויות, מכלול החומר מצביע על כך שהעורר הפר את תנאי חלופת המעצר בהליך הראשון נגדו והגיע לבית משפחתו בכפר קאסם והיה מעורב לאחר מכן בעימות אלים עם אחיותיו המתלוננות. התרחשות אירועי האלימות הללו על רקע הפרת תנאי מעצר בית, הביאו את בית המשפט המחוזי לאימוץ גישת בית משפט השלום ואישור מסקנתו כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים.

3.ב"כ העורר העלה בפני טענות שונות ביחס לחומר הראיות ובמיוחד באשר לגרסאות המתלוננות אשר, לדבריו, מלאות בסתירות ואינן מתיישבות באופן מלא עם טיעונן בדבר מעשי תקיפה מצד העורר כלפיהן, על פי המפורט בכתב האישום. על רקע זה ביקש להסיק כי לא מתקיימת הדרישה הראייתית לצורך מעצר, וביקש לשחרר את מרשו בחלופת מעצר.

4.נראה לי כי דין הערר להידחות. אמת הדבר, כי ההודעות שמסרו המתלוננות במהלך החקירה נושאות עמם אי דיוקים ולעיתים גם אי התאמות מסוימות, ומצויים עדים אחרים כדוגמת הורי המתלוננות והעורר שעדויותיהם מחלישות את גרסת המתלוננות, מן הסתם, במגמה ברורה לגונן על בנם. אולם עיון בחומר ההודעות של המתלוננות מעלה כי אין מדובר בפרכות מהותיות הפוגעות בגרעין האמת שבגרסתן. מכלול חומר הראיות מעלה כי קיימת תשתית הוכחתית מספקת לכך כי, ראשית, העורר הפר הוראה חוקית בכך שעזב את מקום מעצר הבית בפתח תקווה וחזר לביתו שבכפר קאסם למרות האיסור שחל עליו מכוח צו בית המשפט, ושם תקף את אחותו נעמה שעימה נאסר עליו ליצור קשר כלשהו, והוא הדין באחותו שירין, שגם עמה נאסר עליו בצו לקיים קשר כלשהו. ישנן ראיות להפעלת אלימות קשה כלפי מתלוננת זו ולנזק רכוש שנגרם לרכבה מפגיעת מכוניתו של העורר בה. בית המשפט המחוזי יחס, ובצדק, משקל רב לעובדה כי המתלוננת שירין פגשה באקראי שוטר שהוזעק למקום וספרה לו, כשהיא בוכה ונסערת, כי העורר רדף אחריה, פגע ברכבה ואיים עליה באקדח. גרסה זו - גם אם ניתנו אחריה גרסות נוספות שאינן תואמות לה במדויק - משקפת גרעין אמת בשל הספונטניות והמיידיות בה ניתנה, והפגיעה ברכבה של שירין, המהווה נתון אובייקטיבי, תומכת ומחזקת גרסה זו.

מעבר לתשתית הראייתית, קמה עילת מסוכנות ברורה של העורר כלפי אחיותיו, שלומן ובטחונן. שוב אין מדובר באירוע ראשון ויחיד מסוגו, אלא בשרשרת מעשי אלימות, איום והפחדה שהעורר נוקט בהם כלפי אחיותיו תוך ניצול מרותו וכוחו כלפיהן. מעבר למסוכנותו, מדובר בהפרה של חלופת מעצר שהוטלה עליו לא רק על דרך עזיבת מקום מעצר הבית אלא גם על דרך יצירת קשר עם בני משפחה והפעלת מעשי אלימות כלפיהם, תוך הפרה בוטה של הוראה חוקית החלה עליו. בתנאים אלה, ברי כי שוב אין לבטוח בעורר כי יקיים תנאים של חלופת מעצר באם תוחל עליו חלופה כזו, ומעשיו מעידים עליו כי אין הוא זכאי לאימון שניתן בו בשחרורו בהליך הראשון, בו בינתיים הורשע ונדון למאסר בפועל של 6 חודשים.

על רקע כל אלה, הערר נדחה, והעורר יישאר מוחזק במעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.