בש"פ 2573/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

נגד המשיב בבש"פ 2573/12 (להלן: המשיב ), קטין יליד 27.9.1994, הוגש ביום 14.7.2011 לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער, כתב אישום המייחס לו, ולשישה נוספים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, ייצור נשק, נשיאת נשק, חבלה חמורה בכוונה מחמירה והשתתפות בהתפרעות. שני מעורבים נוספים בפרשה הואשמו בנפרד. על פי כתב האישום המתוקן, ביום 25.6.2011 נפגש המשיב עם חלק מהנאשמים האחרים וקשר עמם קשר לירות זיקוקים, בקבוקי תבערה ואבנים לעבר מבנה הידוע כ"בית יהונתן", המאוכלס בשבע משפחות יהודיות והמצוי בלב שכונת סילואן בירושלים. במסגרת הקשר הגיעו המשיב וחלק מהנאשמים האחרים לתחנת דלק והצטיידו בבנזין. שותף אחר (שהועמד לדין בנפרד) רכש חבילות זיקוקים. המשיב וחלק מחבריו מילאו בבנזין כ-20 בקבוקי זכוכית ומאוחר יותר, בסביבות השעה 20:00, נאספו המעורבים בפרשה, ובהם המשיב, ועלו על גג בניין הממוקם מול בית יהונתן והחלו בירי זיקוקים וביידוי מסיבי של בקבוקי תבערה ואבנים לעבר המבנה האמור. המעשה נמשך כ-10 דקות ובמהלכו שהו בבית יהונתן מבוגרים וקטינים. כתוצאה מהמעשה נפגעה מערכת המים והחשמל בבית יהונתן, נשרפה מערכת מצלמות האבטחה, נופצו חלונות, נשרפו רשתות וצעצועים וניזוקו דלת הכניסה לגג וריצוף הגג. באישום השני שבכתב האישום נטען, כי את המעשים המפורטים לעיל ביצע המשיב תוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו, במסגרת חלופת מעצר, בת"פ 15996-11-10, שכלל כתב אישום שייחס למשיב עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. בגין כך יוחסה למשיב עבירה של הפרת הוראה חוקית.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 19.7.2011, כלומר לאחר מעצר המשיב בגין התיק דנן, נגזר דינו של המשיב בת"פ 15996-11-10, הוא התיק שבמסגרתו שוחרר לחלופת המעצר שהופרה על ידו, והוא נדון ל-20 ימי מאסר (אותם ריצה, הלכה למעשה, עת היה עצור ל-20 יום בקשר עם התיק הנזכר). באותו עניין היה מדובר בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה שהתבטאה ביידוי אבנים לעבר רכב אבטחה אזרחי וג'יפ מג"ב.

2.

במקביל להגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 28.7.2011 הסכים בא כוחו דאז של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. לאחר שהוגש תסקיר מעצר, במסגרתו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ביום 29.12.2011 הגיש המשיב לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר. בקשה זו נדחתה ביום 5.4.2012.

3.

בבש"פ 2573/12 מבקשת המדינה בפעם השלישית להאריך את מעצרו של המשיב, בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ביחד עם סעיפים 10יב ו- 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן – חוק הנוער ).

המשיב מצידו הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשתו לעיון חוזר במעצר (בש"פ 2982/12).

בקשת המדינה וערר המשיב נשמעו במאוחד.

4.

כאמור, הבקשה לעיון חוזר הוגשה לבית המשפט המחוזי עוד ביום 29.12.2011. בא כוח המשיב אכן מודע לכך שמיוחסות למשיב עבירות חמורות, אשר בוצעו תוך הפרת תנאי שחרור שנקבעו למשיב בהליך משפטי אחר, אך טען כי חלוף הזמן (כשישה חודשים בעת הגשת הבקשה לעיון חוזר) מהווה גורם שמצדיק עיון חוזר במעצרו. עוד צוין בבקשה זו, כי תשובת המשיב לכתב האישום נמסרה ביום 31.10.2011 ומועד ההוכחות הראשון נקבע ליום 19.3.2012. גם נתון זה, לפיו שמיעת ההוכחות אמורה היתה להתחיל רק כעבור זמן, וההערכה שהמשפט צפוי להימשך פרק זמן ממושך נוכח העובדה שמדובר בשבעה נאשמים וב-40 עדי תביעה, שימש את המשיב בבקשתו לעיון חוזר. המשיב הציע חלופה מחוץ למקום מגוריו (סילואן) וביקש ששירות המבחן יבחן את הצעתו. שירות המבחן הגיש תסקיר משלים ראשון ביום 15.2.2012. במסגרת תסקיר זה התייחס שירות המבחן לחלופת מעצר שבשלב זה כבר אינה אקטואלית, והוסיף, כי קצין מבחן פגש את המשיב בכלא אופק. המשיב מסר, כי הוא "מרגיש חנוק ומיואש מהמעצר ...". קצין המבחן התרשם כי המשיב "זקוק לטיפול רפואי בשל דיווחיו על קושי באכילה". לאחר מכן פנה שירות המבחן לבחון חלופה נוספת שהציע המשיב, ובתסקיר מיום 7.3.2012 המליץ השירות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודו המתגורר ועובד כחשמלאי באילת. שירות המבחן מצא, כי מדובר בחלופה ראויה וכי הדוד הערב מבין את האחריות הכרוכה בפיקוח. ההצעה היא לאפשר למשיב להתלוות לדודו בשעות העבודה, או, לחלופין, להוסיף את בן הדוד (צעיר בן 22) כמפקח נוסף כשהדוד אינו בביתו. גם אביו של המשיב הסכים לעזוב את ירושלים ולעבור לאילת על מנת לפקח על בנו.

5.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צבן , סגן הנשיאה) דחה ביום 5.4.2012 את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט ציין, כי הטעם העיקרי למסקנתו הוא שהמשיב הפר בעבר בצורה בוטה את האמון שניתן בו כאשר נשלח בהליך קודם למעצר בית. אותה עת נקבעה חלופת מעצר בבית סבו של המשיב בשועפט, אך מהודעה שמסר המשיב במשטרה (ביום 30.6.2011) עולה, כי לאחר שהות של כחודשיים-שלושה בשועפט, חזר המשיב לביתו בסילואן ושהה שם כשלושה-ארבעה חודשים, עד שנעצר שוב. לא זו אף זו, בעת שהיה אמור להימצא בחלופת מעצר בשועפט, בוצעו העבירות שפורטו לעיל בפרשת בית יהונתן. כלומר, מדובר בהפרה בוטה ביותר של האמון שניתן בו. מכאן, שמסוכנות המשיב אינה נלמדת אך מהעבירות בהן הוא מואשם, אלא גם מהפרת תנאי השחרור שנקבעו בעבר. בית משפט קמא הוסיף, כי יש מקום להורות על חלופת מעצר במקרים כגון אלו רק אם "ניתן לומר כי חל שינוי ממשי בהתנהגות המבקש וכשבמקביל קיימת חלופת מעצר מוצקה". במקרה דנן לא מצא בית המשפט כי תנאים אלה מתקיימים. חלופת המעצר בעיר אילת אכן מרוחקת, אך היא מעמידה את המשיב בפיקוח בני המשפחה הקרובים ובעבר הוכח שלא היה די בפיקוח מסוג זה. בנוסף, הדוד אינו עובד במקום עבודה קבוע והפיקוח על ידי בן הדוד הצעיר אינו פיקוח ראוי ורציני נוכח הנסיבות, כמו גם הפיקוח על ידי האב, שכלל לא ברור היכן יתגורר ובמה יעבוד בהיותו באילת. בית המשפט הוסיף, כי שירות המבחן לא התייחס בתסקיריו להתרשמות אישית מהמשיב ולא חיווה דעתו האם חל בו שינוי נוכח המעצר בו הוא נתון משך חודשים אחדים.

6.

כאמור, על ההחלטה הנ"ל הגיש המשיב ערר. טענתו העיקרית היא, שבית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדת קטינותו ולהוראות חוק הנוער בעניין מעצרם של קטינים. הסניגור ציין, כי מדובר בתיק מורכב שמחייב חקירה מדוקדקת של גובי הודעות העדים השונים (שהיו שותפים למעשה), בהתחשב בהיותם קטינים ובנסיבות הייחודיות של גביית ההודעות. במצב זה, ועל-פי קצב ההתקדמות של ההליך העיקרי עד כה, ניתן לצפות שיחלוף זמן ממושך עד לסיום ההליך. נכון ליום הדיון בפניי, נשמעו ראיות ביום 19.3.2012 וביום 18.4.2012, ונקבעו מועדים נוספים ליום 23.4.2012 ו- 18.6.2012. הערכת בא כוח המאשימה היתה, כי מעבר למועדים הנ"ל יידרש מועד נוסף להשלמת פרשת התביעה. הסנגור (עו"ד חלבי) מודע לאילוצי יומנו העמוס ביותר של בית המשפט המחוזי (השופט ר' כרמל ), אך טען שבנסיבות אלה אין אלא לקבוע שלחלוף הזמן משמעות בהסטת נקודת האיזון שבין האינטרס להגן על בטחון ושלום הציבור לבין זכויות המשיב, שנהנה מחזקת החפות.

עוד טען הסניגור, כי העובדה שהמשיב שוהה במעצר בפועל כבר כעשרה חודשים מהווה גורם מרתיע ומצנן שמצדיק שחרורו של הקטין, אשר למד את לקחו (מדובר במעצר ממושך ראשון). מבחינה זו, כך נטען, לא עומד לפנינו אותו קטין שהפר בעבר תנאי שחרור ואגב ההפרה ביצע לכאורה עבירה חמורה, אלא נער שעבר חווית מעצר קשה ובהכרח למד את לקחו. עו"ד חלבי הוסיף והדגיש את אופי החלופה המוצעת – הרחקת המשיב מירושלים מרחק רב, כמו גם ניתוקו מחברת הנערים והצעירים אשר השתייכותו אליה הביאה אותו לביצוע המיוחס לו.

טענה נוספת שנשמעה מטעם המשיב, נגעה לעובדה שנאשם אחר (הנאשם 5) שוחרר ממעצר על אף שמדובר במי שעבר אותן עבירות (כולל הפרת תנאי שחרור לחלופת מעצר) וחומר הראיות ביחס אליו כמעט זהה לראיות המתייחסות למשיב. יצוין, כי אותו נאשם 5 שוחרר תוך שבית המשפט מציין שקיימת חולשה בראיות נגדו.

לענין זה יצוין כבר עתה, כי אין מקום במסגרת ההליכים דנן להתייחס לטענה בדבר משקל חומר הראיות, או השוואתו לראיות שבעניינו של נאשם אחר, טענה שלא נטענה בבית משפט קמא. בנסיבות אלה נקודת המוצא לבחינת עניינו של המשיב היא קיומן של ראיות לכאורה, דבר שהיה מוסכם על בא כוחו הקודם של המשיב.

טענות המשיב בעררו הן גם תשובתו לבקשת המדינה להאריך את מעצרו, בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

7.

בבש"פ 2573/12 מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב בפעם השלישית מעבר לתקופת המעצר הראשונית של 6 חודשים, כקבוע בחוק הנוער. בבקשה ובתשובת המדינה לערר המשיב נטען, כי מדובר במקרה קיצוני של מי שהפר ברגל גסה תנאי שחרור. מדובר בהפרה שנמשכה פרק זמן ממושך ביותר (כארבעה חודשים), אשר במהלכה בוצעו העבירות החמורות שתוארו לעיל. בנסיבות אלה לא ניתן לתת במשיב אמון כלשהו, מה גם שהחלופה המוצעת אינה הדוקה דיה. אמנם מדובר בשהות בישוב המרוחק מירושלים, אך עדיין מדובר בפיקוח של בני משפחה, כשבעבר כשל הסב במשימה זו, וכאשר יכולת המפקחים לפקח על תנאי השחרור אינה ברורה כל צרכה. המדינה גם מצביעה על הרשעותיו הקודמות של המשיב: הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (כמתואר לעיל) ובעבירות של התפרעות ונסיון תקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירות מיום 23.2.2009).

דיון והכרעה

8.

עניינו של המשיב מצריך הכרעה בין שני שיקולים מנוגדים, שכל אחד מהם בעל משקל רב ומבטא אינטרס ראשון במעלה, הניצבים האחד למול השני במלוא עוצמתם. מצד אחד לפנינו מי שמסוכנותו עולה בבירור מעובדות כתב האישום, מעברו הפלילי המשמעותי (יחסית לגילו הצעיר) ומהעובדה שהפר בעבר תנאי שחרור. עניין אחרון זה אינו מעיד אך על מסוכנות, אלא גם על קושי אמיתי לתת במשיב אמון. מהצד השני, מדובר בקטין, אשר המחוקק ציוונו להימנע ככל הניתן ממעצרו, כמו גם להתחשב בהשלכת המעצר "על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו" (סעיף 10א לחוק הנוער) ולפעול על מנת שהמעצר יהיה "לפרק הזמן הקצר ביותר" (שם), עד שתמומש האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרות הקטין פחותה. לצד זה של המאזניים יש להוסיף את קצב התקדמות ההליך העיקרי. כתב האישום הוגש לפני כעשרה חודשים אך בינתיים התקיימו רק שלושה מועדי הוכחות, ועל פי מה שנמסר לי קבוע עוד מועד אחד בלבד וסביר להניח שהדיון לא יסתיים לפני פגרת הקיץ. נאמר כי הדבר נובע מעומס ביומנו של בית משפט קמא. חזקה על בית המשפט שעשה כל שביכולתו לקדם שמיעת תיק זה, בהתחשב בכך שחלק מהנאשמים קטינים הנתונים במעצר. אם לא עלה הדבר בידו, יש לכך משמעות במכלול שיקולי המעצר והמשיב זכאי שנושא זה יפעל לזכותו מבחינת שיקולים אלה.

כידוע, במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית משפט זה ליתן דעתו להתקדמות ההליך ולתחזית בדבר מועד סיומו. מבחינה זו שיקולי בית משפט זה בסוגיה הנ"ל רחבים מאלו של בית משפט קמא הדן בבקשה לעיון חוזר. במקרה דנן אין אלא לקבוע כי, תהא הסיבה לכך אשר תהא (וודאי שהדבר אינו באחריותו של המשיב), ההליך מתקדם לאיטו וסיומו אינו נראה באופק, לא במהלך הארכה המתבקשת עתה וכנראה גם לא במהלך הארכה הבאה, אילו היתה מתבקשת. בהתחשב בכך שמדובר בקטין, נראה כי מהבחינה הנ"ל נקודת האיזון נעה לעבר שחרור ממעצר.

אלא שבכך לא מסתיים הדיון. כאמור, מדובר במשיב מסוכן שהאמון שאפשר לתת בו מועט, אם בכלל. בהקשר זה יש לבחון את חלופת המעצר ולהבטיח שמדובר בחלופה ראויה והדוקה כנדרש בנסיבות. לחלופה המוצעת יתרונות – היא מרחיקה את המשיב ממקום מגוריו ומחברתם של אלה שהיו שותפים למעשיו. נראה כי הרחקתו מסילואן תקהה גם את התמריץ לבצע עבירות, הנושאות גוון אידיאולוגי, שבוצעו בהקשר של המתח שבין המתיישבים היהודים במקום לבין האוכלוסייה הערבית. מאידך גיסא, לחלופה יש מגרעות – המשיב אמור להיות מפוקח על ידי בני משפחה והנסיון מלמד שלא קיבל מרותם בעבר .

לכל האמור לעיל אוסיף נתון נוסף – לעובדה שהמשיב היה עצור בפועל תקופה של כעשרה חודשים יש בעיני משמעות. ניתן להניח שדווקא כיוון שמדובר בקטין, שיתכן שפעל בעבר בקלות דעת וללא מחשבה בדבר תוצאות מעשיו, הרי שהמעצר הבהיר לו מה צפוי לו אם יהין פעם נוספת להפר את תנאי השחרור. בהקשר זה ראוי לשוב לנאמר על ידי שירות המבחן בתסקיר מיום 15.2.2012, לפיו המשיב חש "חנוק ומיואש" מהמעצר וקצין המבחן סבר כי הוא זקוק לטיפול בשל קשיי אכילה. כזכור, על פי חוק הנוער, חובתו של בית המשפט לתת דעתו להשפעת המעצר על שלמות גופו של הקטין.

9.

מכלול השיקולים שפורטו לעיל הביאני למסקנה כי יש לשקול את שחרורו של המשיב, אלא שהחלופה המוצעת מעוררת אי נחת מסוים מבחינת טיב הפיקוח המוצע. בנסיבות אלה סבורני כי יש להוסיף לתנאי השחרור גם איזוק אלקטרוני, שכן אין די בפיקוח האנושי המוצע. יתרה מכך, מתסקיר שירות המבחן לא עולה בבירור האם בן הדוד ואביו של המשיב נבחנו על ידי השירות כמפקחים. יש להגיש תסקיר משלים שיתייחס לעניין זה. היה ויוסדר האיזוק האלקטרוני וייקבעו מפקחים להנחת דעת בית משפט קמא, ניתן יהיה לשחרר את המשיב, כמפורט להלן.

10.

לסיכום, יש לבחון בחיוב את המלצת שירות המבחן לשחרור המשיב, בכפוף לאמור להלן:

ככל שבית משפט קמא יורה על השחרור, המשיב ישהה בבית דודו חמדי דענה בשכונה א' באילת, על-יד מסעדה וחנות "ניסה דגים". מובהר, כי המשיב לא יוכל לצאת מבית הדוד אלא לצורך התייצבות במשפטו. בא-כוח המשיב ימסור לבית משפט קמא כתובת מדויקת ככל הניתן ומספר טלפון בבית הדוד. אפשרות השחרור מותנית בכך שיותקן איזוק אלקטרוני בבית הדוד ושייקבעו מפקחים (בנוסף לדוד) שיהיו מקובלים על בית משפט קמא וישהו עם המשיב כשהדוד אינו בבית. אינני פוסל את אביו ו/או בן דודו של המשיב, אך שירות המבחן אמור לבחון עניין זה ולהגיש בעניין האב ובן הדוד תסקיר משלים לבית משפט קמא עד ליום 8.5.2012. בכל מקרה, בית משפט קמא רשאי להורות על התייצבות המפקחים, או מי מהם (לרבות הדוד), לפניו בטרם יאשרם, ככל שיימצא לנכון לעשות כן. לאחר שיאושרו כל המפקחים, ייקבע בית משפט קמא את הערבויות הכספיות שיכללו התחייבות עצמית של המפקחים ושל המשיב וכן הפקדה כספית בסכומים שייקבעו.

מיד לאחר שיוגש התסקיר המשלים על-ידי שירות המבחן לנוער, ייקבע דיון בבית משפט קמא לצורך בחינת המפקחים ואישורם, קביעת הערבויות הכספיות ונושא האיזוק האלקטרוני.

בשלב זה אני מאריך את מעצר המשיב ב-45 יום מיום 13.4.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 24652-07-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. המשיב יוכל להשתחרר קודם לכן אם יתמלאו כל התנאים שפורטו לעיל ועל פי החלטת בית משפט קמא.

למען הסדר, מורה לשירות המבחן לנוער להגיש תסקיר עד ליום 8.5.2012, כמפורט לעיל.