בש"פ 2575/00 מדינת ישראל נ. שי טויטו

1.כתב האישום שהוגש ביום 13.7.1999 כנגד המשיב בבש"פ 2575/00 שהוא העורר בבש"פ 2620/00 (להלן: המשיב) וכנגד חמישה נאשמים נוספים (להלן: כתב האישום המקורי), ייחס לו עבירות של ייצוא, יבוא מסחר ואספקה של סמים מסוכנים, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ועשיית פעולה או עסקה במטבע חוץ ללא היתר.

על-פי הנטען בכתב האישום המקורי סייע המשיב בידי אחיו בעסקי הסמים המסוכנים שלו. אחיו של המשיב, אזרח ישראלי המתגורר בצרפת, מנהל משם רשת בין-לאומית לסחר בסמים מסוכנים. המשיב, כך נכתב בכתב האישום המקורי, היה ממונה על קופת הרשת בישראל ותפקידו היה להשקיע את הכספים שהושגו בעסקי הסמים ולשלם מתוכם את ההוצאות הכרוכות בשיגור בלדרי הסם. בין היתר, כך נטען בכתב האישום המקורי, סייע המשיב בידי אחיו להשיג דרכונים מזויפים לשימוש חברי הרשת. על-פי מצוות אחיו העביר המשיב, כך נטען, כספים לאדם אחר שהופעל במסגרת רשת סוחרי הסמים. ביום הגשת כתב האישום המקורי נתבקש בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב, וארבעה מתוך חמשת הנאשמים האחרים, עד תום משפטם. מעצרו של הנאשם 6 לא נתבקש.

2.בהחלטתו מיום 23.8.1999, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצר המשיב וארבעת הנאשמים האחרים. בעניינו של המשיב, מצא בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה המלמדות על מעורבותו בהכנת הדרכונים המזויפים. כיוון שכך, כך קבע בית המשפט המחוזי, מתבקשת המסקנה, לפיה ידע המשיב את מקורם של הכספים שהעביר לו אחיו, והוא נטל חלק בסחר בסמים המסוכנים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נסתרה חזקת המסוכנות של המשיב, כי קיים חשש שהוא יבקש להדיח עדים במשפט, וכי הוא עשוי להימלט מן הדין אם ישוחרר.

בינתיים חלפו תשעה חודשים מן היום בו החל משפטו של המשיב והיום מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. המשיב מתנגד לכך והוא גם מערער על עצם ההחלטה להורות על מעצרו עד תום משפטו. הוא סבור כי לא מתקיימת בעניינו עילת מעצר וכי מכל מקום ניתן להבטיח את מטרת המעצר בחלופה אחרת.

המדינה סבורה כי אין מקום לשנות מן ההחלטה לעצור את המשיב וכי יש, כאמור, להורות על הארכה נוספת של המעצר. משנשמעו מקצת מראיות התביעה אין המדינה מביעה עוד חשש מפני הדחת העדים אולם לדעתה נותרה בעינה מסוכנותו של המשיב, ונותר בעינו החשש כי ימלט מן הדין.

3.ביום 23.3.2000 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הגיעו לכלל הסדר טיעון חלקי. במסגרת ההסדר הזה תוקן כתב האישום, הנאשמים 2-5 הודו בעובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן והמדינה הודיעה כי היא, מצידה, תטען לעונש שאינו עולה על ארבע שנות מאסר. כתב האישום כנגד הנאשם 6 נמחק. אשר למשיב, על פי המוסכם בינו לבין התביעה, תוקן כתב האישום בעניינו והוא הודה במקצת מן העובדות המתוארות בו. התביעה ביקשה לחזור בה מהבקשה לחלט חלק מרכושו. כתב האישום המתוקן מייחס למשיב עבירה של סיוע לסחר בסמים מסוכנים - על-אשר קיבל כספים מאחר בידיעה שהושגו בסחר בסמים מסוכנים, על-אשר השקיע את הכספים בנכסים שונים ועל-אשר העביר מקצת מן הכספים לאחר לשם מימון ההוצאות הכרוכות בשיגור בלדרי סמים. המשיב הודה, כאמור, במקצת מן העובדות.

היום טוען המשיב כי העובדות בהן הודה - לאמור, שקיבל כספים בידיעה שהושגו בסחר בסמים מסוכנים ושהשקיע אותם כספים, אינן עולות לכלל עבירה, ואילו העובדה האחרת המיוחסת לו, שהעביר לאחר כספים לשם מימון הוצאותיהם של בלדרי הסמים, ואשר בה הוא כופר, אינה נתמכת בראיות של ממש.

4.אין ספק כי כתב האישום המתוקן, בעניינו של המשיב, שונה בתכלית השינוי מכתב האישום המקורי. שוב אין מייחסים לו למשיב עבירות של זיוף מסמכים, הספקת דרכונים מזויפים, עשיית פעולות במטבע חוץ ללא היתר, וסחר בסמים מסוכנים. העובדות בהן הודה היום, לאחר שתוקן כתב האישום דומות בחלקן לעובדות שיוחסו לנאשם 6, בעיתו, לאמור, קבלת כספים בידיעה שהושגו בסחר בסמים מסוכנים והשקעתם בנכסים שונים. הנאשם 6 לא נעצר מעולם, מן הטעם שהתביעה לא ביקשה מבית המשפט להורות על מעצרו, לאחר הגשת כתב האישום, ובסופו של דבר נמחק כליל מכתב האישום.

אמנם למשיב מיוחסת בכתב האישום המתוקן מעורבות נוספת בפרשה זו, על שהעביר לאחר כספים, שבסופו של דבר שימשו למימון הוצאותיהם של בלדרי סמים, אלא שבעניין זה הוא טוען כי אין ללמוד מן הראיות שבאו במשפט עד היום, כי אכן היתה לו ידיעה באשר לתכלית שלשמה אמורים היו הכספים לשמש. שאלה זו תיבחן במשפט עצמו.

עם תיקון כתב האישום נתקהתה חזקת המסוכנות שקמה בעניינו של המשיב, וכאמור אין מתקיים עוד החשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הדחת עדים. נותר עוד החשש מפני הימלטות מן הדין. המשיב טוען כי אין ממש בחשש זה שהרי העבירה המיוחסת לו אינה חמורה מזו המיוחסת לנאשמים האחרים, וכנגד אלה אין המדינה דורשת אלא עונש שאינו עולה על ארבע שנות מאסר, והם עצמם עומדים לטעון לעונש קל יותר. משכך הדבר, ולאור התקופה שכבר ישב במעצר - קשה להעלות על הדעת, כך הוא טוען, כי הוא יקום וימלט מן הדין.

המדינה טוענת לעומתו כי כשם שאחיו נמלט, בעיתו, מן הארץ ומן הדין כך עשוי המשיב להימלט גם הוא.

נראה לי כי ניתן להסיר את החשש הזה בדרך של הפקדת ערבויות מתאימות. המשיב מצידו הודיע כי הוא מוכן להפקיד כל ערבות שתידרש ממנו.

אשר על-כן אינני נעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, ומנגד מקבל אני את הערר שהגיש על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור אותו עד תום משפטו. אני מורה על שחרורו של המשיב בערובה ובתנאים הבאים:

א.להבטחת המשך התייצבותו במשפט, ולהבטחת התייצבותו לריצוי עונשו, אם יורשע ויוטל עליו עונש, יפקיד המשיב סכום של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.

ב.יוטל שיעבוד ראשון לטובת המדינה, על חלקים מהרכוש הרשום בשמו של המשיב, להבטחת סכום נוסף של 100,000 ש"ח להבטחת מילוי תנאי השחרור בערובה.

ג.שני ערבים, להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי, יחתמו על כתב ערבות להבטחת המשך התייצבותו של המשיב במשפטו בסכום של 150,000 ש"ח כל אחד.

ד.תיאסר יציאתו של המשיב מן הארץ עד תום משפטו או עד להחלטה אחרת של בית המשפט המוסמך.

ה.המשיב יתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו, בכל יום, בשעות לפני הצהריים.