בש"פ 2580/02 גז יוסי נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ברלינר) בב"ש 2115/02 מיום 21.3.02 בה דחה ערר על החלטת בית המשפט השלום בעיון חוזר מיום 14.3.02 בב"ש 1006/02 אשר קבע כי לא ארעו נסיבות חדשות המצדיקות שינוי החלטה קודמת של בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגשו שני כתבי אישום:

כתב האישום הראשון (ת.פ. 3999/01) מייחס לעורר עבירות של תקיפה חבלנית חמורה של בת זוג ואיומים, ואילו כתב האישום השני (ת.פ. 1569/02) מייחס לו עבירות של תקיפה, החזקת סכין, איום, הדחה והטרדת עד בנסיבות מחמירות. כתב האישום הראשון נסב על כך שב- 17.3.02 תקף העורר באלימות את חברתו לשעבר על רקע רצונה להיפרד ממנו, וסטר לה בחוזקה על פניה תוך שהוא קורא לעברה שמות גנאי. לאחר מכן איים עליה בפגיעה בפניה בכך שהניף לעברה מכשיר חד שבאמצעותו איים לפגוע בה בכונה להפחידה. הוא תפס ומשך בחולצתה וגרר אותה לבנין סמוך, שם המשיך להכותה ואיים כי ידקור אותה ויהרגה. כתוצאה מפגיעות אלה נגרמו למתלוננת חבלות בפניה. על פי כתב האישום השני, מספר חודשים לאחר מכן ב- 20.1.02 רדף העורר אחרי המתלוננת עם מוט ברזל, ומשהגיע אליה תקף אותה והטרידה בקשר לעדות שמסרה במשטרה. כן הוציא סכין והצמידה לפניה, ובהמשך ניסה להניעה לבטל את תלונתה במשטרה באיימו עליה כי ירצח אותה ואת חברתה אם לא תבטל את תלונתה.

בעקבות הגשת כתב האישום הראשון לא התבקש מעצרו עד תום ההליכים של העורר, אולם עם הגשת כתב האישום השני נעצר העורר עד תום ההליכים. העורר הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום השני, ובא כוחו הודיע בדיון בפני כי מרשו עומד להודות בערכאה הדיונית גם באישומים שבכתב האישום הראשון. המשך המשפט קבוע ל- ב22.4.02-, ויש להניח כי נוכח הודיות העורר, הוא יסתיים במהרה. הערכאות דלמטה, בדונן בבקשה לעיון חוזר, לא ראו לנכון לסטות מהחלטות קודמות לעצור את העורר עד תום ההליכים. הן סברו כי הודיותיו של העורר באישומים נגדו כמו גם נישואיו הקרובים לחברתו הנוכחית הנמצאת בהריון אינם מהווים עילה מספקת לשחרורו.

3.בא כוח העורר חוזר בערר לבית משפט זה על טענתו העיקרית כי הודיותיו של מרשו באישומים נגדו מסירים את העוקץ מהעילה המרכזית למעצרו - היא הסכנה שבשיבוש מהלכי המשפט הקשור בהטרדת המתלוננת והשפעה עליה לבטל את תלונתה, שהרי כעת לא יתקיימו הוכחות במשפט ולא יהיה צורך בעדותה. כן הוא מדגיש את מעבר הזמן מאז ארועי האישום השני והעובדה כי העורר עומד להינשא מחרתיים לחברתו הנוכחית, ולפיכך לטענתו הסיכון למתלוננת שוב אינו קיים. בא כוח המדינה מתנגד לשחרור בטענה כי מסוכנותו של העורר עודנה קימת ויש להותירו במעצר עד סיום המשפט שיחול בזמן הקרוב.

4.שקלתי את טעמי הבקשה ובאתי לכלל מסקנה כי לא נתקיימו טעמים המצדיקים קבלת הבקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר של העורר עד תום ההליכים. המשקל המצטבר של ארועי האלימות וההטרדה החמורים בהם היה העורר מעורב כלפי המתלוננת הביאו את הערכאות השונות לכלל מסקנה כי מתקיימות בעניינו עילות מעצר שבבסיסן מסוכנותו והסכנה לשיבוש מהלכי המשפט על ידו. עשוי להיות כי עם הודאתו של העורר באישומים נגדו (ובשלב זה מדובר בהודאה פורמלית רק בכתב האישום השני וקיום ציפייה להודאה בכתב האישום הראשון) אין עוד חשש לשיבוש הליכי המשפט משהמתלוננת לא תצטרך להעיד, ושוב אין לעורר עילה ללחוץ עליה לבטל את תלונתה. אולם עילת המסוכנות החמורה בעניינו של העורר כלפי המתלוננת לא פקעה עם הודאותיו בעבירות ולהיבט של המעצר לא נמצאה תשובה משכנעת בטיעונו של בא כוח העורר אשר על בסיסו ניתן להשתית את שינוייה של החלטת המעצר שניתנה בעניינו בטרם נסתיים משפטו. בנסיבות אלה, ההגנה על בטחונה של המתלוננת, שנעשו בה על ידי העורר מעשים חמורים ומסוכנים אך לפני זמן לא רב, בסוף חודש ינואר 2002, מחייבת המשך השארותו במעצר עד לסיום משפטו.

אשר לטקס חתונתו ב26.3.02- - לענין זה יוכל העורר לפנות לערכאה הדיונית שהורתה על המעצר ולבקש להשתחרר לצורך החתונה, ויש להניח כי החלטה בנדון תינתן לאחר בחינת כל הנתונים הצריכים לענין.

על יסוד כל אלה, אני דוחה את הערר.