בש"פ 2584/04 ויקטור בוטבגה נ. מדינת ישראל

1.המשיבה הגישה לבית משפט השלום כתב אישום נגד העורר ואדם נוסף. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר של השניים עד לתום ההליכים. לאחר מספר הליכים הוחלט בבית משפט השלום לשחרר את שני הנאשמים. המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד ההחלטה לשחרר את העורר בתנאים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טל ) החליט ביום 3.2.04 לקבל את הערר והורה כי העורר ייעצר עד תום משפטו. מכאן הערר שבפניי.

2.כתב האישום שהופיע בפני בית משפט השלום כולל ארבעה אישומים. האישום השני מתייחס לשני הנאשמים, בעוד שהאישומים הראשון והשלישי מתייחסים אך ורק לעורר, ואילו האישום הרביעי מתייחס לנאשם האחר בלבד. באישום הראשון מואשם העורר בסחר בסם מסוכן, והמדובר ב-10 כדורים של סם מסוג MDMA , שנמכר לשוטרת סמויה תמורת 400 ש"ח. באישום השני, שכאמור משותף לשני הנאשמים, הם הואשמו בכך שמכרו לאותה סוכנת 10 כדורים של הסם הנזכר תמורת 450 ש"ח. על פי האישום השלישי החזיק העורר בביתו סם מסוג חשיש במשקל 7.9 גרם במקום מסוים בתוך הדירה וכן סם מאותו סוג במשקל 1.8 גרם במקום אחר בדירה. בתוך ארנק נתפס סם מסוג חשיש במשקל של כ -1 גרם. כמו כן, בסמוך לביתו של העורר נמצאו 42 כדורים של סם מסוג MDMA . האישום הרביעי מייחס לנאשם האחר החזקה של סם מסוג קאנבוס במשקל של כ- 21 גרם.

3.לא קיימת מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ואף לא לגבי עילת מעצר. השאלה היא האם צדק בית משפט השלום משהורה לעשות שימוש בחלופת מעצר או שמא הדין עם בית המשפט המחוזי שהורה על מעצר עד תום ההליכים. הסניגור המלומד טען, כי העורר סובל ממחלות שונות ועבר מספר התקפי לב, ועל כן החזקתו במעצר עלולה לסכן את חייו. סוגיה זו הטרידה אף את בית משפט השלום. מתברר, כי בפני בית משפט השלום הוצג מסמך מטעם רשויות המעצר ולפיו מצבו של העורר משביע רצון והחזקתו במעצר אינה מסכנת את חייו. לפיכך איני רואה מקום ליתן משקל ניכר לטענה האמורה. עוד נטען, כי העורר הופלה לרעה לעומת שותפו לכתב האישום, שלגביו נקבע כי יימצא בחלופת מעצר והמשיבה לא חלקה על כך. לעניין זה יש לומר כי קיימות מספר נקודות הבחנה בין השניים. ראשית, שלושה מן האישומים מתייחסים לעורר בעוד ששניים בלבד מתייחסים לנאשם האחר. שנית, העבר הפלילי של העורר חמור יותר מזה של האחר. עם זאת, יש לומר שאין עברו הפלילי של העורר עבר מכביד.

4.טענה נוספת שהעלה הסנגור נוגעת להתנהלות ההליך בבית המשפט המחוזי. מסתבר כי הדיון בערר שהגישה המבקשת נערך שלא בנוכחותו של העורר. בעת הדיון בבית המשפט המחוזי ביום 3.2.04 אמר בא-כוחו דאז של העורר, כי המשיב לא הובא לדיון, וכי הוא נמצא במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר, וכנראה שהעדרו נובע ממצבו הרפואי. הפרקליט הסכים שהדיון יתקיים בלא נוכחותו של העורר. מסתבר, כי בעת שנתקיים הדיון לא נמצא העורר במרכז הרפואי, אלא בתא המעצר של בית המשפט המחוזי. כנראה שנפלה שגגה מצד גורם כלשהו, בשל כך לא הובא העורר לאותו דיון. הסנגור שהופיע בפניי, שלא ייצג את העורר בדיון הנזכר, ביקש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. אינני רואה לנכון לעשות כן. כפי שציינתי, הדיון בבית המשפט המחוזי נערך ביום 3.2.04. הסנגור הנוכחי, שהחליף את הסנגור הקודם, קיבל על עצמו את הייצוג ימים ספורים לאחר הדיון הנזכר. הערר שבפניי הוגש אך ביום 14.3.04. בנסיבות אלו, וכאשר התברר כי הסנגור הקודם הסכים לדיון בהעדר המשיב, ואף שכנראה נפלה שגגה, איני מוצא לנכון להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי.

5.אם נסכם, הרי עסקינן בעורר שקיימות ראיות לכאורה כי סחר בסם מסוכן בשתי הזדמנויות שונות, ובנוסף לכך החזיק בביתו ובקרבת הבית סמים מסוכנים. לגבי נאשם מעין זה אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר.

אי לכך הנני מחליט לדחות את הערר.