בש"פ 2587/13 יוני שבתייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו מיום 19.2.2013 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו-טהה ) ב-מ"ת 39418-01-13, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד העורר, ונגד ארבעה נאשמים נוספים (להלן: השותפים ; וביחד: הנאשמים ) הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה במזיד לרכב לפי סעיפים 499(א)(1), 329(א)(2), 413ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977(בהתאמה)

.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, עובר ליום 1.7.2012 קשרו הנאשמים קשר לתקיפת המתלונן בסכין או בנשק אחר. לשם קידום הקשר, הצטיידו בפטיש, סכין יפנית, אלה וגרזן. ביום 1.7.2012 בסמוך לשעה 17:00, הגיעו הנאשמים ברכב לחניית בית הוריו של המתלונן. העורר ושניים מהשותפים יצאו מהרכב כשהעורר מחזיק בידיו פטיש וסכין יפני, והשותפים החזיקו באלה ובגרזן. העורר, כך נטען, הניף את היד שאחזה בפטיש לעבר המתלונן ובידו השנייה, שאחזה בסכין היפני, ניסה לדוקרו ללא הצלחה. אחיו של המתלונן – סוכן משטרתי סמוי שהיה במקום (להלן: הסוכן ), ניגש לנהג הרכב וקרא לו וליתר הנאשמים לעזוב את המקום. הנהג, בתגובה, ניסה לדרוס את המתלונן והסוכן. הללו הצליחו להימלט, והנהג פגע ברכבו של הסוכן. בהמשך, שניים מהשותפים ניפצו באמצעות האלה והגרזן שנשאו בידם את שמשת רכבו של הסוכן. הנאשמים ביצעו נסיונות נוספים לפגוע במתלונן, בסוכן ובאחרים שנכחו במקום, ולבסוף הונסו משם על-ידי המתלונן והאחרים שהשליכו לעברם אבנים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בקובעו כי הוכח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגד הנאשמים, הנשענת בעיקר על ארבע הודעותיו של הסוכן המתארות את השתלשלות העניינים. בית המשפט ציין, כי אמנם קיימים הבדלים בין ההודעות ביחס לחלקו של כל אחד מהמעורבים באירוע. עם זאת, נקבע, אין בהבדלים אלא כדי לגבש סתירות מהותיות או כדי לכרסם באופן מהותי ב"גרעין הקשה" בהודעותיו של הסוכן. הודעות הסוכן נתמכו בראיות שונות לגבי עצם התרחשות האירוע – כגון הנזק לרכבו של הסוכן, האזנות סתר בין שני אנשים חיצוניים לפרשה, שבהן דובר על האירוע והוזכרו שמות או כינויי חלק מהנאשמים (לרבות העורר). זאת, למול שתיקת הנאשמים בחקירתם. כן נקבע, כי נגד הנאשמים קמה עילת מעצר סטטוטורית.

ביחס לעורר צוין, כי לחובתו שמונה הרשעות קודמות בעבירות סמים, תקיפה, היזק לרכוש ועבירות חבלה שונות, והוא אף ריצה עונשי מאסר שונים. צוין, כי הרשעתו האחרונה (מיום 8.5.2012, בעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי) היתה בגין הובלת אדם אל מחוץ למסעדה על מנת שאחר יוכל להכות בקורבן.

נקבע, כי מסוכנתו של העורר נלמדת מעצם העובדה שחבר יחד לאחרים על-מנת לתקוף את המתלונן, תוך שהוא מצויד באמצעי תקיפה, והודגש כי עברו הפלילי מכביד ועיון בהרשעתו האחרונה מעידה על דפוס התנהגות בריונית בחבורה. הוסף, כי לא חלפו אלא חודשיים בלבד ממועד מתן גזר דינו הקודם – והנה התנהגותו שבה על עצמה תוך הסלמה באלימותה. נוכח האמור נקבע, כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. יצוין, כי נקבע שהוא הדין לגבי כל שאר הנאשמים למעט אחד – אשר בשל נסיבותיו הקונקרטיות הורה בית המשפט על קבלת תסקיר בעניינו (אך בסופו של דבר לא נמצאה לגביו חלופת מעצר ואף הוא נעצר עד לתום ההליכים).

4.

על החלטה זו הוגש הערר דנא. להשלמת התמונה יצויין, כי ערר שהגישו שניים מהשותפים על מעצרם לבית משפט זה, נדחה בהחלטת השופטת ע' ארבל

מיום 6.3.2013 (בש"פ 1544/13 בוטביקה נ' מדינת ישראל ).

הערר

5.

בערר נטענו שלוש טענות עיקריות: ראשית נטען, כי עדות הסוכן היא עדות "מתפתחת". נטען, כי עדותו של הסוכן מתחילה בתיאור "נוכחות" בלבד של העורר ובהמשך הפכה להיות עדות בדבר נסיון תקיפה באמצעות כלי הנשק. הודגש, כי העורר שיתף פעולה בחקירתו (במובחן מחבריו ששמרו על זכות השתיקה) והכחיש באופן מפורש כל תקיפה שכזו. הוסף, כי קביעות בית משפט זה ב בש"פ 1544/13 האמור, מתייחסות לשותפים האחרים ולא לעורר. הודגש, כי התימוכין לעדותו של הסוכן אינם מלמדים דבר על חלקו של העורר. שנית נטען לאפליה בין העורר לבין הנאשם הנוסף אשר נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. נטען, כי חלקו של אותו נאשם באירוע משמעותי יותר מחלקו של העורר, וכי גם לאותו נאשם עבר פלילי מכביד ואף חמור מזה של העורר. שלישית נטען לשיהוי. שכן, כנטען, האירועים התרחשו ב-1.7.2012, ואילו מעצר הנאשמים התבקש רק ב-7.1.2013. נטען, כי על פני תקופה ארוכה זו לא סיכנו הנאשמים – והעורר בכללם – את המתלונן או הסוכן באופן כלשהו. דבר המצדיק התחשבות בבחינת חלופת מעצר.

6.

בדיון בערר הדגיש בא-כוח העורר, כי עברו הפלילי של מרשו אינו צריך להוות שיקול ממשי לחובתו, מבחינת בחינת האפשרות לשחרר לחלופת מעצר, שכן רובן ככולן של ההרשעות מתייחסות לעבירות שבוצעו לפני שנים לא מעטות (2003-1996), ולאחרונה נרשמה לחובתו רק הרשעה אחת (מיום 8.5.2012 בת"פ 39897-01-12 של בית משפט השלום בבאר-שבע) בעבירה קלה של התנהגות פסולה במקום ציבורי.

העורר ראה לציין, כי, הסוכן, שהודעותיו הן הראיה המרכזית (למעשה היחידה) הקושרת את העורר לאירוע המתואר בכתב האישום, הופעל כנגד אחרים והוא לא היה אחד מיעדיו. בנסיבות אלה, לא היה מקום לשיהוי בו נקטה המשטרה, ממועד האירוע ועד לחקירת העורר ומעצרו, שכן לא היה בחשיפת חקירת האירוע כדי לפגוע בעבודתו כסוכן. מכל מקום, העורר הוסיף כי גם אם היתה הצדקה "מבצעית" לשיהוי, עצם קיומו מצביעה על כך שמסוכנות העורר אינה גבוהה.

העורר הדגיש, כי לא נבדקו טביעות אצבע על הפטיש שנמצא לצידו של הסוכן, באופן שהיה בו כדי לחזק או להחליש את הטענה לפיה הוא אחז בפטיש בעת האירוע.

בקשתו העיקרית של העורר היא להורות על הזמנת תסקיר מעצר ולבחון אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

7.

מטעם המשיבה נטען, כי בשלב זה אין מקום להביא בחשבון שיקולי מהימנות ביחס לגירסת הסוכן, מה גם שגירסה זו זכתה למספר חיזוקים משמעותיים וחיצוניים באשר לעצם התרחשות האירוע. לכך יש להוסיף את העובדה שהעורר הכחיש כל קשר לאירוע המתואר בכתב האישום, כך שהציב יריעת מחלוקת רחבה, באופן שלצורך בחינת הראיות לכאורה יש משמעות לחיזוקים לגירסת הסוכן באשר לעצם קרות האירוע, גם אם אין מדובר בראיות העוסקות בחלקו של העורר בפרשה.

דיון והכרעה

8.

מכתב האישום עולה, שהעורר ויתר הנאשמים הגיעו למקום בחבורה, במטרה להתעמת עם המתלוננים, כשהם מצוידים באלות, פטיש, גרזן וסכין יפני. במקום התרחשה השתוללות אלימה וקשה, תוך ניסיון לגרום חבלות גוף וגרימת נזקי רכוש. תיאור האירוע מעיד על חומרת הפרשה, כאשר חבורת עבריינים מגיעה למקום ציבורי באור יום, מצוידת בנשק קר ואף עושה שימוש בכלי רכב במטרה לפגוע בבני אדם וברכוש, במטרה להתעמת עם יריביה ברחובה של עיר, כשעוברי אורח תמימים עלולים להיקלע לזירת הקרב ולהיפגע אף הם. לשם בחינת עניינו של העורר אין להתעלם מרקע כללי זה, המדגיש את המסוכנות הרבה של מי שנוטל בו חלק.

כפי שצוין על-ידי השופטת ע' ארבל בבש"פ 1544/13 הנזכר לעיל, בו נדון עניינם של שני שותפים אחרים לכתב האישום, "השאלה מה מידת מעורבותו המדויקת של כל אחד לא צריכה להתברר עד תום בשלב מוקדם זה".

אני סבור, שעל אף שלאחר חקירת הסוכן יהיה מקום לבחון את מהימנות גירסתו, בשלב זה עולה מהודעותיו, לכאורה, כי חלקו של העורר לא התמצה בנוכחותו. הסוכן אמנם לא מתאר מיד את מעשי העורר, ומדובר אכן בגירסה מתפתחת, אך גם נוכח יריעת המחלוקת שפרש העורר, אין סיבה שלא ליתן בשלב זה משקל לדברי הסוכן על השימוש שהעורר עשה בסכין ובפטיש בנסיון לתקוף את המתלונן. כזכור, לגרסת הסוכן באשר לעצם קרות האירוע יש חיזוקים, ונוכח גרסתו המכחישה באופן גורף של העורר, יש משמעות לחיזוקים אלה גם לצורך בחינת ראיות המאשימה בעניינו של העורר. אגב, כלל לא ברור האם הפטיש שנמצא לאחר האירוע בקרבת הסוכן הוא הפטיש שהובא על-ידי המתלונן.

9.

כאמור, נסיבות האירוע עצמו מצביעות על מסוכנות. הוסף לכך את עברו של העורר. אכן, מרבית הרשעותיו מתייחסות לעבירות שנעברו לפני למעלה מתשע שנים, אך מדובר בעבר שמעיד על מי שאינו ירא מפני החוק. אין בכוחה של העובדה שבמשך מספר שנים הוא לא הורשע, פרט להרשעה בעבירה קלה (אם כי נסיבותיה מצביעות על השתתפות באירוע אלים כחלק מחבורה), להפחית ממשמעות הרשעותיו של העורר, שכן האירוע דנא מוכיח במובהק כי הוא לא ניתק מהעולם העברייני, ואם עשה כן, לא היה זה אלא פסק זמן ולא התנתקות של ממש. מבחינה זו גם היה מקום ליתן משקל להרשעתו האחרונה של העורר, על אף שנסבה על עבירה קלה, ולו מהטעם שמדובר בהכרעת דין וגזר דין מיום 8.5.2012, פחות מחודשיים לפני הפרשה הנדונה. נראה כי הליך משפטי זה לא הותיר על העורר כל רושם שהיה בו כדי להרתיעו ממעורבות בפלילים.

כאמור, מעורבותו של העורר בפרשה מלמדת על קשר עם חבורה עבריינית, המתכננת פגיעה באחרים, תוך התנהלות בוטה ואלימה, לעיני תושבי המקום, ללא כל מורא מפני החוק. התנהלות זו מאפיינת בדרך כלל קבוצות עבריינים מסוכנות, הסבורות שדבר לא יכול לעצור בהן, שאינן מתחשבות בסיכון שהן יוצרות כלפי עוברי אורח תמימים ובפחד שהם מטילים במעשיהם אלה על הציבור הרחב. מעבר למעשה העבירה עצמו, יש בכך כדי לערער את תחושת הביטחון של הציבור ולפגוע קשות בשלטון החוק.

איני סבור שלפרק הזמן הלא קצר שחלף ממועד האירוע ועד למעצר העורר יש משמעות שבכוחה לגבור על מכלול השיקולים שפורטו לעיל, בעיקר כיוון שניתן הסבר סביר לעיכוב המעצר (כדי לא לפגוע בפעילות הסוכן). אין בכך כדי ללמד על היעדר מסוכנות, שכן השיהוי במעצר העורר היה בגדר נטילת סיכון מחושב, הכרח בל יגונה, ואין בכך כדי להקהות מהמסקנה שלפיה העורר מסוכן לציבור.

בנסיבות אלה מצאתי שלא אוכל להיענות לערר.