בש"פ 2592/13 עודי ורדיאת נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום בבאר-שבע הורה על מעצר המבקש עד לתום ההליכים נגדו ב-ת.פ. 51163-02-13, שבגדרם הוגש כתב אישום המייחס למבקש (ולאחר) 4 עבירות של גניבה (מכשירי טלפון ניידים), עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכניסה לישראל שלא כחוק. החלטה זו התקבלה לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, מבלי שקיימת חולשה בראיות אלה, וקיים חשש מוגבר להימלטות מן הדין. נוכח הערכת הראיות בעניינו של האחר, החליט בית משפט השלום לשחרר את שותפו של המבקש לחלופת מעצר.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט בחן את הראיות ולא מצא לסטות ממסקנת בית משפט השלום. כמו כן דחה בית משפט קמא את הטענה שמעצר המבקש בניגוד לשחרור שותפו הוא בגדר אפליה, נוכח התשתית הראייתית השונה שביחס לכל אחד מהם. לבסוף דחה בית המשפט המחוזי את האפשרות שתקופת מעצר המבקש תיקצב בזמן, בהיותה בלתי הולמת את נסיבות המקרה.

בבקשה דנא מבקש המבקש ליתן לו רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי. לטעמו, ראוי ליתן רשות זו בשל שאלות עקרוניות המצדיקות הכרעתו של בית משפט זה. בגדר כך מעלה המבקש את השאלה, האם ראוי היה לקצוב מראש את תקופת מעצרו של המבקש, נוכח עמדת המדינה בקשר לכך (כמפורט להלן) ומהם מרכיבי שיקול דעתו של בית המשפט לעניין זה. עוד מעלה המבקש טענות הנוגעות לאפליה בינו לבין שותפו, למידת חולשתן של הראיות נגדו ולטענה בדבר הפרת זכות ההיוועצות.

דין הבקשה להידחות. עיון בהחלטות הערכאות שקדמו לי מעלה כי ההחלטה על מעצרו של המבקש מבוססת כראוי בהתחשב בנתוני הפרשה. לצורך קבלת ההחלטה האמורה לא נדרשה כל הכרעה בשאלות עקרוניות בעלות היבטים כלליים, וגם אין לומר כי דרושה התערבותו של בית משפט זה נוכח עיוות דין שנגרם למבקש.

למעלה מהדרוש אציין, כי בנסיבות המקרה איני רואה כל פגם בהחלטה שלא לקצוב מראש את תקופת המעצר, כך שאין להידרש במסגרת זו לשאלות הנוגעות לאפשרות האמורה. עוד אוסיף, כי כלל לא ברור שהמדינה הסכימה לאפשרות זו (כנטען על ידי המבקש), שכן בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 6.3.2013 נרשם מפי באת-כוח המדינה כי אין התנגדות שבית המשפט יתחום את "תקופת הדיון" לתקופה מוגדרת (עמ' 7 ש' 3 לפרוטוקול). ככל הנראה הכוונה היתה לכך, שבהחלטת המעצר יציין בית המשפט כי אם הדיון בתיק העיקרי לא יסתיים תוך פרק זמן שייקבע, יוכל המבקש לפנות בבקשה לעיון חוזר. כידוע, אפשרות זו של הגשת בקשה לעיון חוזר שמורה למבקש בכל מקרה, ובכלל זה כאשר יחלוף פרק זמן מסוים ומשפטו לא יסתיים, ובשים לב לעונש לו יהיה צפוי ויתר נסיבות המקרה. מכל מקום, האפשרות להורות כאמור מסורה לשיקול דעת רחב של בית המשפט, והעובדה שבחר לא לעשות כן (תוך הנמקה מפורשת, לפיה המבקש צפוי "לעונש מאסר משמעותי" אם יורשע, כאמור בהחלטת בית משפט השלום), אינה מצדיקה מתן רשות לערור "בגלגול שלישי".

הבקשה נדחית.