בש"פ 2601/99 מדינת ישראל נ. ציון דהן

המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של סחר בסם מסוכן. פרטי העבירה הם אלה שהמשיב מכר לפלוני שלוש מנות הירואין במשקל כולל של כחצי גרם נטו. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

תשעה חודשים עברו ומשפטו של המשיב לא נסתיים. מכאן בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

הוראת החוק היא, כי יש לשחרר נאשם לאחר שהיה של תשעה חודשים במעצר מאז הגשת כתב-האישום, והנטל על התביעה הוא לשכנע את בית-המשפט כי בנסיבותיו של עניין פלוני, ולמרות הוראת החוק, ראוי הוא הנאשם כי מעצרו יוארך. למותר לומר כי עניין עניין ונסיבותיו שלו.

בדיקה מדוקדקת של ההליכים שהיו בעניינו של המשיב תלמדנו כי הטעם העיקרי - ואפשר אף הטעם היחיד - להתמשכות ההליכים תשעה חודשים נעוץ בהתנהגותו של המשיב. מסתבר כי את המשיב ייצגו, למיצער, ארבעה עורכי-דין, וכל עורך-דין בתורו ביקש דחיית שמיעה ללימוד התיק. למותר לומר שהדבר הביא להתמשכות הדיון. יתירה מזאת: המשיב הוסיף ועשה כמיטבו כדי להפריע לניהול משפטו, ולא זו בלבד שבמהלך המשפט איים על העד העיקרי, אלא אף בא-כוחו שלו אמר לבית-המשפט כי מרגיש הוא עצמו מאויים בידי המשיב. על כל אלה נזכיר כי למשיב הרשעות קודמות רבות, ביניהן הרשעות בעבירות אלימות וסמים, וכי כיום תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על-תנאי בני שנים-עשר חודשים כל אחד. אם אין די בכל אלה, נוסיף ונזכיר כי בשנת 1995 נגזרו על המשיב שנים-עשר חודשי מאסר בפועל, אך המשיב לא התייצב כלל לריצוי עונשו. רק עתה, לאחר שנבדקו הרשעותיו הקודמות, התברר כי מעולם לא התייצב לריצוי עונשו. לעניין זה האחרון אסב את תשומת לב פרקליטת המדינה, לבירור כיצד אירע הדבר ולמניעת הישנות מקרה מעין-זה בעתיד.

בתיתי דעתי לכל הגורמים שמניתי - בהצטברם אלה על גבי אלה - דעתי היא כי ראוי להיעתר לבקשת המדינה.

אני מחליט איפוא להיעתר לבקשת המדינה ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב לתקופה של תשעים ימים נוספים, החל ביום 30.4.99 או עד למועד פסק-הדין בת.פ. 6686/98 (בית-משפט השלום, תל-אביב-יפו), לפי המוקדם.

היום, י"א באייר התשנ"ט (27.4.99)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99026010. G01