בש"פ 2603/08 מדינת ישראל נ. לירן הוברט

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב, לירן הוברט, ב-90 יום שתחילתו ביום 11.4.2008 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

כתב האישום

ביום 12.4.2007 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת.פ 6041/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה. בהמשך, הוגש כתב אישום מתוקן שאיחד את הדיון בעניינו של המשיב ושל שותפו, אריק שכטר (להלן: "אריק") עם עניינו של שותפם, סטפן בוריסביצ'ו (להלן: "סטפן"). כתב האישום המתוקן מייחס למשיב עבירות של ניסיון לקשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 406 בצרוף סעיף 408 וסעיף 29 לחוק העונשין, שוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) בצרוף סעיף 329(א)(6) וסעיף 29 לחוק העונשין, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים") ובצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, שימוש בסם מסוכן לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים ומסחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 בצרוף סעיף 19א לפקודת הסמים.

בכתב האישום המתוקן חמישה אישומים. האישום הראשון והשני מיוחסים למשיב. על פי האישום הראשון, הגברת איטה פוגל (להלן: "המתלוננת), ילידת 1939, מתגוררת בגפה בדירתה שבחיפה (להלן: "הדירה"). במועד שאינו ידוע אך לפני 18.1.2007 נפגש סטפן עם המשיב וסיפר לו כי על פי מידע שבידו בדירתה של המתלוננת יש כסף. בהמשך סיפר על כך המשיב לאריק. המשיב, אריק וסטפן נפגשו בביתו של סטפן וזה האחרון חזר וסיפר כי ברשותו מידע לפיה בדירתה של המתלוננת יש כסף וכי המתלוננת גרה בדירה בגפה. למחרת היום הלכו השלושה למקום מגוריה של המתלוננת ובהמשך נקבע כי השלושה ייפגשו בערב על מנת להיכנס לדירתה של המתלוננת ולבצע בה שוד. בהמשך, ביום 18.1.2007, בשעות הערב, הגיעו השלושה לבניין בו מתגוררת המתלוננת והורידו את מפסק החשמל בדירתה. המתלוננת בסיועו של שכן המתגורר בבניין, ובסיועו של אדם נוסף הרימו את מפסק החשמל והחזירו את הספקת החשמל לדירתה של המתלוננת. כעבור זמן מה הורידו שוב השלושה את מפסק החשמל בדירה וגרמו שוב להפסקת חשמל בדירה. כאשר יצאה המתלוננת מדירתה

התנפלו עליה השלושה ודחפו אותה לתוך הדירה. הם הובילו אותה לעבר המקלחת, כבלו את ידיה ורגליה וסטפן חסם את פיה בסרט דביק. השלושה אמרו למתלוננת כי יש בידם מידע לפיו יש בביתה סכום של 30,000 דולר. המתלוננת השיבה כי אין בידה סכום כזה, בתגובה כיבה סטפן סיגריות על גבה של המתלוננת. המתלוננת סיפרה לשלושה כי ברשותה סכום של 1,000 ש"ח בלבד. לאחר שחיפשו ולא מצאו כסף בדירה, פרט לסכום קטן, אמר סטפן למתלוננת כי הוא השטן ושהוא יהרוג אותה אם לא תיתן לו את הכסף. בהמשך לקח סטפן מיכל אקונומיקה ואיים על המתלוננת כי ישפוך עליה את האקונומיקה אם לא תדבר. בתגובה אמרה המתלוננת: "קחו את האוטו ועזבו אותי, אין לי כסף". בתגובה סטפן שפך על המתלוננת את האקונומיקה והמתלוננת החלה לבכות וחזרה ואמרה כי אין ברשותה כסף. בהמשך שפכו עליה מים קרים והפעילו שוקר חשמלי על ידיה, בטנה וגבה. המשיב חיפש בדירה רכוש בעוד סטפן ואריק מתעללים במתלוננת ומכים אותה בידיעתו. במהלך האירוע איימו על המתלוננת בסכין יפנית ואיימו כי יהרגו אותה. עוד נטען בכתב האישום כי כאשר ביקשו מהמתלוננת את מספר כרטיס הויזה שלה והיא סיפרה להם כי אין ברשותה כרטיס ויזה, המשיכו להכותה. השלושה שהו בדירתה של המתלוננת שלוש שעות וגנבו תכשיטים של המתלוננת. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלוננת חבלות רבות, אפה נשבר ותפקודי הנשימה שלה נפגעו עקב שאיפת אדי כלור. המתלוננת אושפזה בבית החולים, תפקודי הנשימה שלה החמירו והיא אושפזה במחלקת טיפול נמרץ כשהיא מונשמת. המתלוננת הייתה מאושפזת בבית החולים למעלה מחודש ולאחר שחרורה נזקקה לשיקום.

על פי האישום השני, עד למעצרם נהגו המשיב ואריק לרכוש בצוותא סם מסוכן מסוג חשיש והשתמשו בו על בסיס יומי. נטען, כי המשיב אף מכר מהסם לאחרים. ביום 14.3.2007 נתפסו על גג ביתם של המשיב ואריק (שהיו שותפים לדירה) 18 יחידות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1,821 גרם .

בקשת המעצר וההחלטה בה

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) קבע בהחלטתו מיום 21.5.2007 כי המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי שני השותפים האחרים לעבירה (אריק וסטפן) נעצרו אף הם עד תום ההליכים ואילו המשיב לא אותר בפתיחת החקירה ובהמשך אף יצא את הארץ. המשיב הסגיר עצמו רק לאחר שפורסמה תמונתו בכלי התקשורת. המשיב טען כי הוא אכן היה מעורב בפרשת השוד אולם מעורבותו כללה אך ורק אבטחה וסיוע לסטפן ולאריק וכי הוא נשאר כל העת מחוץ לדירה. משכך, טען המשיב, לא ניתן לקשור אותו למעשי ההתעללות. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה, לרבות עדות המתלוננת, שזיהתה את המשיב, הקושרות אותו גם לשהות בתוך הדירה בעת השוד. עוד נקבע, כי גם אם נצא מנקודת הנחה כי המשיב אכן שהה מחוץ לדירה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה הסופית של ההחלטה. המשיב היה שותף לתכנון ולביצוע ומשכך יש לראותו שותף לכל מעשה האלימות שבוצעו במתלוננת. בית המשפט ציין כי ייתכן ובדיון בתיק העיקרי ייקבע כי אחריותו של המשיב מופחתת אולם בעת בחינת ראיות לכאורה, אחריותו של כל שותף למעשה חלה על כל חלקי המעשה, בין אם היה שותף פיזי ובין אם לאו. נוכח האמור נקבע שיש לראות במשיב לצורך בקשת המעצר, שותף באחריות לכל מעשי ההתעללות שבוצעו במתלוננת. כמו כן הפנה בית המשפט לפסיקה ממנה עולה כי שודדי קשישים יעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף כי על אף שעבירות הסמים המיוחסות למשיב נראות פחותות נוכח מעשי השוד, יש אף בהן, כשלעצמן, כדי להקים עילת מעצר. בנוסף נקבע כי קיימת עילת מעצר נוכח החשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין וזאת לאור העובדה שהמשיב יצא את הארץ לאחר האירועים ושהה בחו"ל תקופה ממושכת. המשיב הסגיר עצמו, כאמור, רק לאחר שפורסמה תמונתו באמצעי התקשורת. באשר לאפשרות לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי נוכח המעשים המיוחסים למשיב ובשים לב להימלטותו מהארץ כאשר החלה החקירה, אין מקום לשקול חלופת מעצר. בנסיבות אלה גם אין מקום לבקש משירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב.

ביום 30.12.2007 הוגשה לבית משפט זה בקשה בהסכמה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, החל מיום 12.1.2008. בית המשפט (כב' השופט א' רובינשטיין) הורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90.

הבקשה להארכת מעצר

בבקשתה השנייה, המונחת לפני, מציינת המדינה כי עד כה התקיימו חמישה עשר דיוני הוכחות בהם נשמעו עשרים וחמישה עדים. כיום ישנם 14 תאריכי הוכחות נוספים הקבועים עד סיום תקופת המעצר המבוקשת.

בבקשתה מציינת המדינה כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנות רבה. מעובדות כתב האישום עולה מסכת של התעללות קשה ביותר באישה מבוגרת וחסרת אונים, התעללות בעלת מאפיינים סדיסטיים שיש בה כדי לגרום לסיכון חיים של ממש. התנהגות זו, נטען, מלמדת על מסוכנות גבוהה מאוד.

בנוסף, נטען כי קיים חשש לפיו שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים וכן להתחמקות מהליכי שפיטה, זאת נוכח העונש הכבד הצפוי למבקש. נטען כי על העונש הצפוי למשיב ניתן ללמוד מגזר הדין שניתן בעניינו של אריק אשר הודה בכתב האישום המתוקן והורשע. בית המשפט גזר עליו, בין היתר, 11 שנות מאסר בפועל, ובית משפט זה העלה את העונש ל-13 שנים.

בדיון לפני נחלקו הערכות הצדדים בשאלה האם פרשת התביעה עומדת בפני סיום (כטענת המדינה) או שמא עוד ארוכה הדרך (כטענת המשיב). בנוסף העלה ב"כ המשיב טענות שונות שהן באופיין טענות המועלות בבקשה לעיון חוזר. כשהערתי על כך שאין לי בהליך זה כלים להיכנס לטענות כאלה, וגם אין מקום לכך, ציין ב"כ המשיב כי אכן הגיש בקשה לעיון חוזר, טענות הצדדים בבקשה לעיון חוזר שהוגשה שמורות להם אך על פי הנתונים שבפני איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה. גם לגרסת המשיב, כפי שפורטה, הוא שותף לעבירה, כך שאין הוא נהנה מחזקת חפות, ואין חשש כי מעצרו יתברר כמעצר שווא. מן הצד האחר הימלטותו מאימת הדין מלמדת שלא ניתן לבטוח בו. העונש הכבד שהוטל על שותפו, וזאת גם בהנחה שחלקו קטן משל האחרים מצביע על כך שיש לו, לכאורה, ממה לחשוש, ויש חשש שיימלט מאימת הדין. על כן, ועל אף ההערכות השונות לגבי משך המשפט הצפוי, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים שתחילתם ביום 11.4.2008.