בש"פ 2603/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.3.2014 (מ"ת 41407-12-13, כב' השופט י' בן חמו ), לפיה נדחתה בקשת העורר לדיון חוזר בתנאי שחרורו.

הסנגור מלין על כך שלא ניתן משקל ראוי להעדר הפרה של תנאי השחרור על-ידי המבקש במשך תקופה ארוכה, וכן טוען כי בקשתו להקלה בתנאי השחרור לא נבדקה כנדרש על-ידי בית המשפט המחוזי.

2.

לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של הצתה, איומים ותקיפה. ברקע הגעת העורר ברכבו לביתה של המתלוננת, ילידת 1996, עמה ניהל העורר מערכת יחסים זוגית במשך כשלוש וחצי שנים. במהלך ויכוח שפרץ מחוץ לביתה יצאה אמהּ של המתלוננת ובקשה מהעורר לעזוב את המקום. בתגובה נסע העורר לתחנת דלק, הצטייד בג'ריקן ומילא אותו בחומר דליק. לאחר מכן חזר לביתה של המתלוננת, והצית את חלון חדרה. על אף חומרת המעשים שהוכחו לכאורה, שוחרר העורר למעצר בית על-ידי בית המשפט המחוזי, וערר המדינה על החלטה זו התקבל אך באופן חלקי בבית משפט זה על-ידי כב' השופט פוגלמן (בש"פ 361/14, מיום 17.1.2014). נפסק כי החלופה שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי אינה מספקת. עם זאת, נקבע שאין לשלול את האפשרות של חלופה קפדנית יותר שתתן משקל מתאים למסוכנות העורר, וכי העניין יישקל על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר קבלת תסקיר משלים. בעקבות זאת בית המשפט המחוזי הורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים.

ממועד מתן ההחלטה חלפו חודשים ספורים. בהחלטה הנידונה העניק בית המשפט המחוזי משקל לנסיבות שהוכחו לכאורה, להחלטת בית משפט העליון ולתסקירי מעצר שהוגשו. מסקנתו הייתה שדין הבקשה להידחות, יען כי בשקלול הנתונים הרלוונטיים נכון היה להורות על תנאי שחרור של איזוק אלקטרוני, וה"שינוי כפי שמתקבל על-ידי בא כוח המבקש הינו שינוי מהותי במקרה זה, והגדלת הסיכון הפוטנציאלי, לפחות בשלב זה". תנאי השחרור שנקבעו משקפים איזון ראוי בין זכויות העורר מחד והאינטרס הציבורי מאידך. אשר על כן, סבורני כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

3.

הערר נדחה.