בש"פ 2605/01 מדינת ישראל נ. טל מרדכי

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב, העומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתשעים ימים.

1.ביום 5.7.00 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו שורה של עבירות מין שבוצעו כלפי המתלוננת ש.ס., ילידת 1983. על פי הנטען בכתב האישום, בקיץ שנת 1999 בחוף הים בגבעת אולגה, אנס המשיב את המתלוננת תוך שימוש בכוח, חרף התנגדותה ולמרות בקשותיה שיחדול ממעשיו. לאחר מכן איים המשיב על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תספר על מעשיו. בהמשך, לאחר שהמתלוננת הגישה תלונה והמשיב נחקר במשטרה, הטריד המשיב את המתלוננת בקשר לתלונה שהגישה וכן הוא ניסה להדיח עד למסור עדות שקר.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 17.7.00 נעתר בית המשפט המחוזי, מפי השופט י' דר, לבקשת המדינה. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, להוכחת עבירות המין המיוחסות למשיב. תשתית זו כוללת הודעות מפורטות של המתלוננת, הנתמכות בעדויותיהם של שנים מחבריה, שראו את המתלוננת נוסעת במכוניתו של המשיב כשהיא בוכה. תמיכה נוספת מצויה בשקרים של המשיב בדבר הרכב, ועדות מוקלטת של נסיון לתיאום עדויות בינו לבין אימו. כן נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעניין הנסיונות להדיח בחקירה ולאיומים. בית המשפט קבע כי קמה עילת מעצר נגד המשיב, מחמת מסוכנותו. לבסוף נקבע כי לא ניתן לשחרר את העורר בחלופת מעצר, שכן מי שהפר בגסות תנאי שחרור ופעל בעקביות ובצורה בוטה להדחת עדים, אינו ראוי לאמון בית המשפט.

3.ערר שהוגש על החלטה זו נדחה בבית משפט זה, מפי השופטת ד' דורנר. יצוין כי לפני מתן החלטה הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר. שירות המבחן הגיע למקנה כי מסוכנותו של המשיב, העולה מכתב האישום, לא הופרכה בבדיקה, ולפיכך לא המליץ על שחרור בחלופת מעצר. בעקבות המלצה זו דחה, כאמור, בית המשפט את הערר.

4.ביום 26.9.00 דחה בית המשפט המחוזי בקשה של המשיב לעיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים, בנימוק שלא חל כל שינוי בנסיבות המצדיק עיון חוזר. ערר שהוגש לבית משפט זה ונדון בפני השופט מ' חשין נדחה אף הוא. בקשה נוספת לעיון חוזר, שהגיש המשיב בינואר 2001, נדחתה גם כן. נפסק כי לא חל שינוי במסוכנות של המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר המעצר וכי הסכנה של הדחת עדים בעינה עומדת. גם על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, אשר נדחה על ידי השופטת ד' דורנר. במרץ 2001, עם סיום שלב ההוכחות, הגיש המשיב בקשה שלישית לעיון חוזר. גם הפעם דחה בית המשפט את הבקשה, בציינו כי כל עוד לא ניתנה הכרעת הדין עומד בעינו החשש לשיבוש הליכים ולהדחת עדים אצל מיש כבר נחשד בכך חשד ממשי.

5.כעת מונחת בפניי בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים. כאמור, פרשת ההוכחות הסתיימה לא מכבר והתיק נמצא כעת בשלב הסיכומים. להערכת המדינה, במהלך תקופת ההארכה המבוקשת יוגשו הסיכומים של התביעה וההגנה ואף צפויים להינתן הכרעת הדין וגזר הדין.

6.בדיון בפניי הדגישה באת כוח המדינה את מסוכנותו של המשיב העולה הן מעובדות כתב האישום והן מתסקיר שירות המבחן. בנוסף, ציינה כי המדינה מתעתדת להגיש את סיכומיה בכתב לבית המשפט המחוזי מיד לאחר חג הפסח. לעומתה, טען בא כוח המשיב כנגד קצב התנהלות המשפט. לטענתו, המשפט התארך בעקבות התרשלותה של התביעה שלא זימנה מספיק עדים מטעמה לישיבות ושהתעכבה בהגשת סיכומיה בכתב. בנוסף, ציין בא כוח המשיב כי המשיב הינו בחור צעיר ללא עבר פלילי וכי בית המשפט המחוזי לא התייחס לחלופת המעצר החדשה אותה הציע בפניו בעת הדיון.

8.לאור העובדה כי תסקיר המעצר האחרון שהוגש בעניינו של המשיב נערך באוגוסט 2000, הסכימו באי כוח הצדדים כי המשך הדיון בבקשת המדינה יידחה עד לעריכת תסקיר מעודכן על ידי שירות המבחן. ביום 2.5.01 הוגש התסקיר אשר, כקודמיו, הינו שלילי. שירות המבחן לא השתכנע כי המשיב חדל מלהיות מסוכן ועל כן המליץ שלא לשחררו לחלופת המעצר המוצעת בבית סבתו וכן העריך כי אין מקום לבחון חלופת מעצר אחרת.

9.בדיון ההמשך לפניי, ביקש בא כוח המשיב לא לייחס חשיבות רבה מידי לתסקיר השלילי. כן הצביע בא כוח המשיב על העובדה שהתמשכותו של המשפט לא היתה מוצדקת ולכן יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. באת כוח המדינה הסכימה כי המשפט לא התנהל בקצב משביע רצון, אך על רקע התסקיר השלילי והשלב אליו הגיע המשפט, יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב.

10.דעתי היא כי לא היה צידוק שהמשפט יימשך זמן כה רב עד שהגיע לשלב שבו מצוי כעת. עם זאת, נראה כי הכרעת הדין קרובה היא. מאחר שהתסקיר שהוגש לבית משפט זה לצורך הדיון בהארכת המעצר הוא שלילי, איני רואה אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. במילים אחרות, האישור המחודש של מסוכנותו של המשיב במקרה של שחרור, משקלו גדול באיזון הערכים המנוגדים הקיימים בכל מקרה של החלטה על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים. משקל זה גובר, בשלב זה, על הפגם שבהתמשכות היתרה של ההליכים המשפטיים. עם זאת, פונה אני לבית המשפט המחוזי בחיפה כי יעשה מאמץ מיוחד כדי לסיים את המשפט תוך תקופת ההארכה.

אי לכך אני נעתר לבקשתה של המדינה ומאריך בזאת את מעצרו של המשיב בתשעים יום החל ביום 5.4.01 ועד ליום 3.7.01 או עד למתן פסק דין בת.פ. 271/00 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.