בש"פ 2610/98 בני ארצקדושי נ. מדינת ישראל

בערר זה אין כל ממש ועל-כן גם לא ביקשתי תשובה.

תשעה ימים לאחר שעררו של העורר כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי לעצרו עד תום הליכי המשפט נדחה, הגיש העורר בקשה לעיון מחדש, אשר נדחתה אף היא, ומכאן הערר.

העורר נעצר עד תום הליכי המשפט לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לאישום שיוחס לו בכתב האישום - החזקת סם מסוכן מסוג אופיום במשקל 658.85 גרם. עוד נפסק, כי אם ישוחרר העורר ממעצר קיים חשש כי יסכן את שלום הציבור. חשש זה נובע מחזקת המסוכנות הקבועה בחוק עצמו ואשר לא הופרכה על-ידי העורר.

הבקשה לעיון מחדש בוססה בעיקרה על שניים: חוות דעת כי משקל נטו של הסם הוא נמוך בכ50%- מהמשקל שנטען על-ידי התביעה, והתמשכות הליכים המשפטיים.

בית-המשפט המחוזי השיב, כי גם אם תתקבל חוות הדעת (וספק רב בעיני אם בשלב זה של המשפט יש לייחס לה ערך מכריע), הלא גם מחצית כמות הסם מצדיקה מעצר - ובכך וודאי צדק. אף הטענה השניה בדבר ההתמשכות דינה להידחות. שכן, כמו בית-המשפט המחוזי, אף אני סבורה כי בתחילת ההליך לא ניתן לבקש עיון נוסף בשל התמשכות אפשרית. בעניין זה נקבעו בחוק תקופות מירביות ופיקוח נאות של שופט בית-המשפט העליון, שרק הוא מוסמך להאריך את תקופת המעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק.

אשר-על-כן הערר נדחה.