בש"פ 2616/14מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשה ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים החל מיום 23.4.2014 או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 45268-07-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

2.

המשיב נשוי למתלוננת כעשר שנים, אולם בכשלוש השנים האחרונות התגוררו בנפרד. כתב האישום מגולל מסכת קשה של התעללות. לפי המתואר, המשיב כלא את המתלוננת בביתו למשך כשבוע, במהלכם הכה אותה, אנס אותה וביצע בה מעשי סדום. כתוצאה מהתקיפות המיניות היא אף נזקקה לניתוח. כמו כן, איים על המתלוננת ועל בני משפחתה ובני משפחתו אשר היו עדים לחלק מן האירועים, לבל יספרו את שאירע למשטרה. בגין מעשים אלו הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו אישומים בגין העבירות שלהלן: חטיפה לשם כליאה לפי סעיף 371 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין (2 עבירות), אינוס לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין ולפי סעיף 345(ב)(4) לחוק העונשין (2 עבירות), מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(3) ו-345(ב)(4) לחוק העונשין (2 עבירות), תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין (3 עבירות), הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין (4 עבירות), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, בתאריך 23.7.2013, עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. בדיון מיום 1.9.2013 בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. עם זאת טען כי קיימות סתירות בעדויות המכרסמות בחומר הראיות, וביקש לשחררו לחלופת מעצר. בהחלטה שניתנה בתאריך 12.9.2013 הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי החלה אך לאחרונה. המועד הראשון לשמיעת ההוכחות נקבע ליום 9.4.2014, ושני דיונים נוספים נקבעו בחודש הסמוך לכך. הדיון בתיק נדחה מספר פעמים, לבקשת בא כוח המשיב. תחילה נבעו הבקשות מהחלפות ייצוג באי כוחו של המשיב, ובהמשך כיוון שטרם הועבר לבא כוחו מלוא חומר החקירה. בית המשפט קבע בדיון ביום 15.12.2013 את שלושת המועדים לשמיעת ההוכחות. תחילה הוצעו שני מועדים מוקדמים יותר, במהלך חודש מרץ, אך אלו נפסלו על ידי בא כוח המשיב.

4.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי העשיר של המשיב, הכולל תשע הרשעות קודמות לרבות עבירות אלימות ואיומים, וכן תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי. לטענתם, בשל מסוכנות זו לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. כמו כן, טוענת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב, המואשם בין היתר בעבירות של הדחה בחקירה ובעבירת איומים, מעלים חשש סביר כי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט. בא כוח המשיב טוען כי אמנם הוא שביקש לדחות את הדיונים בהליך העיקרי, אך הדבר נבע מהתנהלות המבקשת, ועל כן יש מקום לשחררו ממעצר בשל חלוף תשעת החודשים. כמו כן, להערכתו ההליך צפוי להימשך עוד זמן רב. עוד הוא מבקש כי בית משפט זה יורה לבית משפט קמא לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר, בייחוד לאחר מתן עדות המתלוננת בדיון שקבוע ליום 30.4.2014, משום שלטענתו יש בכך כדי להתמודד עם חשש המבקשת משיבוש ההליכים.

5.

בבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים יש לבחון שני שיקולים. האחד הוא המסוכנות הנובעת לכאורה מהנאשם, והאחר הוא קצב התקדמות המשפט. השיקול הראשון משקף את האינטרס הציבורי, והשני את זכותו של נאשם המצוי במעצר שמשפטו יסתיים בהקדם. במסגרת עילת המעצר יש לבחון את המסוכנות הנובעת מהנאשם, ואת האפשרות כי ינצל את שחרורו לחלופת מעצר כדי לשבש את הליכי המשפט. באשר למסוכנות הלכאורית הנובעת מהמשיב, עסקינן בעבירות חמורות ביותר, אותן ביצע תוך הפעלת אלימות קשה מאוד כלפי המתלוננת, ונגזרת מהן מסוכנות בעוצמה גבוהה. זאת ועוד, כאמור, למשיב תשע הרשעות קודמות, וכן תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי, אחד מהם בגין תקיפת בת זוג אחרת של המשיב. בכך עולה לכאורה כי מאסריו הקודמים לא הרתיעוהו מלשוב לסורו. באשר לחשש לשיבוש ההליכים על ידי המשיב באם ישתחרר, לפי המתואר בכתב האישום מדובר בחשש ממשי. המשיב איים על המתלוננת ועל כל הסובבים אותו אשר נחשפו למעשיו, בין היתר אחיו ואחיינית המתלוננת הקטינה, לבל יתערבו בנעשה או ידווחו למשטרה על שאירע. יתרה מזאת, על פי הראיות לכאורה, איים על המתלוננת בעודו אוחז סכין באירוע אחד, ובאקדח או בחפץ הנחזה להיות אקדח באירוע אחר.

השיקול השני הוא כאמור קצב התקדמות המשפט. אכן, נטען על ידי בא כוח המשיב כי הדחיות נבעו מהתעכבות המבקשת בהעברת מלוא חומר החקירה לידיו. אך מהצד האחר, חלק מסיבת דחיית הדיונים או למצער העדר היכולת לשמוע את ראיות הצדדים קודם לכן, נבע מההגנה. גם אם קצב המשפט יכול היה להיות מהיר יותר, בנסיבות העניין אין די בנתון זה כדי להטות את הכף. הליך שמיעת ההוכחות החל ומתקדם בקצב ראוי. יש לוודא כי קצב זה יישמר. זאת בייחוד לנוכח חזקת החפות העומדת לזכות המשיב, בעודו במעצר.

6.

לפיכך, דין הבקשה להידחות. מעצרו של המשיב מוארך בזאת ב-81 ימים החל מיום 2.5.2014 או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 45268-07-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.