פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
2616/99
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העורר
:
עזריאל נגר
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: י"א באייר התשנ"ט (27.4.99)
בשם
העורר: עו"ד רוית גור
בשם
המשיבה: עו"ד אמי פלמור
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 14.4.99 בב"ש 90764/99
שניתנה
על-ידי כבוד השופט בייזר
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בחמש עבירות שעניינן סמים, בהן עבירה אחת של הדחת קטין לשימוש בסם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסמים.
בית-משפט השלום סבר כי יש ראיות לכאורה לייסוד האישומים מס' 1, מספר 2 ומספר 5 בכתב-האישום, אך הורה על חלופת מעצר.
המדינה עררה על החלטת בית-משפט השלום, ובבית-המשפט המחוזי נהפכה הקערה על-פיה. בית-המשפט המחוזי סבר כי סוחרי סמים ראויים שיוחזקו במעצר, ולו כדי למנוע הפצת סם.
על החלטה זו האחרונה הערר שלפני.
עיינתי בחומר שלעניין, ושמעתי את טיעוניהן של באות-כוח בעלי-הדין. שוכנעתי, כמוני כבית-משפט השלום וכבית-המשפט המחוזי, כי יש בתיק המשטרה ראיות לכאורה לייסוד האישומים מספר 1, מספר 2 ומספר 5 בכתב-האישום.
אין חולקים על-כך שהעבירות בהן מואשם העורר הינן מן העבירות ה"חמורות", לאמור, העבירות אשר בהתקיים ראיות לכאורה לביצוען, חזקה היא כי קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם או את ביטחון הציבור. השאלה אינה אלא אם ראוי הוא העורר כי יזכה לחלופת מעצר.
בית-משפט השלום סבר כי ראוי הוא העורר לחלופת מעצר, אך את החלטתו זו סתם ולא פירש. דעתי שלי היא כדעתו של בית-המשפט המחוזי דווקא, דהיינו שהעורר אינו ראוי לחלופת מעצר. אדם העוסק בסחר בסמים הינו אדם מסוכן לציבור - כך קובע החוק מפורשות - ולא נמצא לי כי בנסיבות העניין עלה בידי העורר לצאת מגידרה של חזקה זו. נהפוך הוא: לעורר הרשעות רבות קודמות, ביניהן הרשעות בסמים, ובעבר הלא-רחוק אף נדון לשנות מאסר בעבירות סמים. אדם כעורר אינו ראוי כי יינתן בו אמון, לא-כל-שכן שעבירות סמים ניתן לבצע מן הבית, כפי שעשה העורר בענייננו (לכאורה, כמובן). אם כך ככלל, לא-כל-שכן כשאחד האישומים המוטחים בעורר הוא הדחת קטין לשימוש בסם, והיא עבירה חמורה מכל-חמורה.
הערר נדחה.
היום, י"א באייר התשנ"ט (27.4.99)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99026160. G01