בש"פ 2622/06 נאדר אללחאם נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 6.3.06, בשעת לילה מאוחרת, נמצא העורר שוהה בישראל שלא כדין. בפני שוטר שדרש ממנו להזדהות הוא הציג תעודת זיהוי מזויפת, ובדיעבד התברר כי העורר הזמין אותה אצל אחר ותמורתה שילם סכום של 1,500 ש"ח. בעת שנעצר, נהג העורר, ומבלי שהיה מורשה לכך, ברכב שנשא לוחיות רישוי ישראליות.

בגין כל אלה יוחסו לעורר, בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים, עבירות אחדות, וביניהן, שהייה בלתי-חוקית בישראל, התחזות כאדם אחר, זיוף, שימוש במסמך מזויף ועוד. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, בעילה של מסוכנות וחשש של הימלטות מאימת הדין. בית משפט השלום נעתר לבקשה זו, וערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה. בכל אלה עוסק הערר שבפני.

2.האזנתי ברוב קשב לטיעוני בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד אשקר ראני, ועיינתי בנימוקי הערר שבכתב, אולם לא שוכנעתי כי ערכאות קמא נקלעו לתוצאה שגויה. שהייה של תושב האזור בישראל שלא כדין, תוך שימוש בתעודת זיהוי מזויפת ונהיגה ברכב בעל לוחיות רישוי ישראליות, הן מתכון בדוק לסיכון ביטחונם של תושבי הארץ, כך בדרך כלל, ובימים שבהם עושים ארגוני הטרור מאמצים להוציא פיגועים אל הפועל, על אחת כמה וכמה.

אולם לא עניין זה לבדו עומד לחובת העורר, אלא גם העובדה שאין זו הפעם הראשונה שהוא חוטא בעבירות מתחום זה. גם בחודש מאי 2004 הוא שהה בישראל שלא כדין, וגם אז נמצא מחזיק בתעודת זיהוי מזויפת. בעקבות כך הוא נדון למאסר בפועל, וכן נגזר לו מאסר על-תנאי, וכפי שעינינו רואות הוא לא למד דבר מניסיון העבר.

נראה לי אפוא, כי בנסיבות האמורות לא היה מנוס מלהותיר את העורר במעצר, ונותר רק לקוות שההליכים בערכאה הדיונית יסתיימו בהקדם, הואיל וככל הנראה אין מדובר בפרשה סבוכה.

הערר נדחה.