בש"פ 2628/03 עקל מנצור נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באשמה של ביצוע שוד בנסיבות מחמירות. על פי המיוחס לו, שדד העורר, בשתי הזדמנויות שונות, אדם אחד, תוך שימוש בסכין ובכוח. באחד המקרים, בעת ששלף סכין מכיסו, והצמיד אותו לצווארו של המתלונן, הוא אמר לו, כך על-פי כתב האישום, "אני הייתי עצור על רצח, אל תיתן לי לעשות טעות, ואל תעשה אתה טעות, אני יודע שיש לך כסף, ואתה לא תצא מפה בלי לתת לי, אני בקריז, חברה שלי בקריז, ולא יעזור לך שום דבר".

בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית ראייתית, המלמדת לכאורה על אשמתו של העורר. הוא מצא כי בשל מסוכנותו של העורר, קמה עילת מעצר, וכי לאור עברו הפלילי של העורר, אין מקום להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

העורר מלין על כך שלא נתבקש תסקיר משירות המבחן וכי לא נשקלה כראוי האפשרות לבחור בחלופת מעצר. הוא מצביע על כך שבמהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הוא עתר לקבלת תסקיר שייבחן את אפשרויות הגמילה שלו מצריכת סמים. בית המשפט לא נעתר לבקשה, ובדין עשה כך. המדובר במקרה זה באישומים המייחסים לעורר עבירות הנגועות באלימות מסוכנת. גיליון ההרשעות של העורר מלמד כי בעבר ביצע שורה של עבירות חמורות, ובהן תקיפת שוטר, מעשה סדום בכוח או באיומים, סחר בסמים מסוכנים, שוד מזויין (שלוש עבירות), חבלה במזיד ברכוש ועבירות אחרות נגד רכוש, איומים (מספר עבירות), הטרדות עד, אחזקת סכין, בריחה ממשמורת חוקית, הפרת הוראה חוקית ותקיפה סתם. אין לבוא בטענות לבית המשפט המחוזי על שסבר כי לא ניתן לתת אמון בעורר ועל כי סבר כי אין בחלופת המעצר כדי להקהות מן המסוכנות.

הערר נדחה.