בש"פ 2628/06 משה גבאי נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין באשמה כי עמד בראש ארגון פשיעה שעסק, בין היתר, במהילת דלקים ושיווקם לחברות וליחידים במצג של דלקים תקניים. בעקבות כך יוחסו לו שורה של עבירות, וביניהן פעילות בארגון פשיעה, סחיטה באיומים, השמדת ראיות, שיבוש מהלכי חקירה, איסור הלבנת הון ועוד.

2.משנעצר העורר עד תום ההליכים, הוגש על כך ערר שנדון בפני בחודש חשוון תשס"ו (נובמבר 2005). בהחלטתי באותו ערר הפניתי לדבריה של באת-כוח המשיבה, לפיהם שמיעת הראיות עתידה להתחיל בחודש דצמבר 2005, והדיון אמור להתקיים בשני ימי דיון שבועיים. בנסיבות אלו החלטתי לדחות את הערר, והוספתי כי אם תתבדה התחזית לתחילת הדיון בעניינו של העורר לגופו, יהיה רשאי העורר לפנות לבית משפט קמא כדי שתיבחן בשנית שאלת המשך מעצרו. כך הוא עשה, ומשבקשתו לעיון חוזר נדחתה הוגש הערר הנוכחי.

3.מהחלטתו של בית משפט קמא עולה, כי האשם לשיהוי בתחילת שמיעתן של הראיות, רובץ כולו לפתחם של העורר והנאשמים האחרים בתיק זה. סוגיית ייצוגם של הנאשמים הוסדרה בעצלתיים, והסנגורים ביקשו שוב ושוב לדחות את תחילת הדיון, שכאמור, נקבע לחודש דצמבר 2005. במצב זה, לא נהיר לי על מה מלין העורר עתה, שהרי לו היו מתנהלים ההליכים על פי המתווה שקבע בית המשפט המחוזי, מותר להניח שאלה היו עומדים עתה בשלב מתקדם. ובמילים אחרות, אותה עילה עליה הצבעתי בשעתו כמצדיקה עיון חוזר בשאלת המעצר, היתה מותנית בכך שהכל – והעורר בכללם – יעשו מאמץ משותף לייעל ולקדם את הדיון. אכן, מדובר במשפט מורכב עקב ריבוי הנאשמים וחומר הראיות. אולם, דווקא משום כך נדרשים הכל, ולא רק בית המשפט, להערכות מיוחדת, וחוששני שלא כך קרה.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפל פגם או שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.