בש"פ 2629/06 בנימין רבינוביץ נ. מדינת ישראל

1.בחודש פברואר 2006 קשר העורר עם אחרים לשדוד אדם שבדיעבד התברר כי הוא חבר ילדות שלו. את זממם ביצעו הקושרים בשעת בוקר של יום 12.2.06, כאשר תקפו את קורבנם, חבטו בו וגרמו לו חתכים באמצעות סכין שאחד מהם אחז בידו. בדרך זו שדדו בני החבורה סכום של 180,000 ש"ח שמשך המתלונן באותו יום מהבנק, ונמלטו מהזירה ברכב בו נהג העורר. בגין כל אלה, יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעילה של מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט, הואיל ושותפיו למעשה טרם נלכדו והוא עצמו בחר בזכות השתיקה.

2.במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, לא היתה מחלוקת כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום, ראיות הנסמכות, בין היתר, על דברים שאמר העורר באוזניו של מדובב ששהה עמו בתא המעצר. לפיכך, נסבה המחלוקת סביב השאלה אם מאפשרות הנסיבות לעשות שימוש בחלופת מעצר, ולאחר שהתבקש ונתקבל תסקיר של שירות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי להורות על מעצר ממש.

בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

3.העורר עם אחרים הגו, יזמו וביצעו לאור יום שוד אלים. אכן, העורר לא נמנה על אלה שתקפו את המתלונן, ולא יהיה זה מופרז להניח כי הוא נמנע מכך עקב אותה היכרות מוקדמת הקיימת בינו לקורבנו. עם זאת, שימש העורר כנהגו של רכב המילוט, ככל הנראה, משום שזה היה התפקיד שייעדו לו שותפיו.

מעשה זה לבדו מלמד על הסכנה הגלומה בעורר. ואם נדרשה ראיה נוספת לכך, היא מצויה בתסקירו של שירות המבחן, שהתרשם כי מדובר בבחור עם רמת סיכון גבוהה לביצוען של עבירות, בהיעדר מסגרת "מציבת גבולות, תומכת, מכוונת ומחנכת וללא התערבות טיפולית" (בלשון המקור).

בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד יפתח, טען כי משפחתו של העורר, שאין חולקין על היותה נורמטיבית, עשויה לספק את אותה מסגרת עליה הצביע שירות המבחן. דא עקא, עובדה היא שבאותה מסוכנות הנשקפת מהעורר לא השכילו בני משפחתו לטפל עד כה, אף שידעו על מעורבותו בפלילים לפחות משנת 2001.

במצב זה, אינני סבור, כי בית המשפט רשאי להניח את הסכנה הנשקפת מהעורר לפתחו של הציבור, ומכאן דעתי, כי בית המשפט המחוזי צדק בהחלטתו להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.