בש"פ 2630/00 מיכאל מעתוק נ. מדינת ישראל

1.העורר הוא דודה של המתלוננת, קטינה ילידת שנת 1984. המתלוננת מתגוררת, עם בני משפחתה, במושב סמוך למושב שבו מתגורר העורר עם בני משפחתו. מכתב האישום עולה כי מאז שנת 1996, מעת היותה של המתלוננת בת 12 שנים, נהג העורר לבצע בה מעשים מגונים ולקיים עימה יחסי מין. הוא נהג לבקש מהוריה, מדי פעם, כך נכתב בכתב האישום, לשלוח את המתלוננת לביתו כדי לסייע לאשתו בעבודות הבית. את העבירות ביצע כלפי המתלוננת בעת שהיה מסיע אותה ברכבו לביתו ולעיתים גם בין כתלי הבית. ברבות הימים החלה המתלוננת לגלות התנגדות להסעתה בידי העורר, אך חרף התנגדותה ולמרות תחנוניה, היה נוטל אותה עמו.

בעת שביצע את המעשים האלה היה העורר נוהג להזהיר את המתלוננת לבל תספר לאיש על מעשיו.

העורר הובא לדין בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות במשפחה, מעשים מגונים במשפחה והדחה בחקירה.

בית המשפט המחוזי מצא כי קמה עילת מעצר בעניינו של העורר וכי אין מקום לשקול חלופה אחרת. בית המשפט קבע גם כי קיים חשש ממשי כי שחרורו של העורר עשוי לשבש את הליכי המשפט, מחמת האפשרות שהוא ישפיע על העדים במשפט.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

2.העורר סבור כי לא קמה כלל עילת מעצר, במקרה זה, בשל שהמעשים המיוחסים לו, לא בוצעו באלימות או באכזריות. הוא מצביע על העובדה כי אדם אחר, החשוד גם הוא שביצע מעשים מיניים במתלוננת, בתקופה מאוחרת יותר, לא נעצר. לטענתו, אין מקום, לחשש כי שחרורו ישבש את הליכי המשפט.

אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. העבירות המיוחסות לעורר חמורות ביותר. העורר ניצל את קשרי המשפחה שלו כדי לבצע באחייניתו, במספר רב של הזדמנויות, מעשים מגונים ומעשי אינוס. מעשים אלה בוצעו במתלוננת במשך ארבע שנים, מאז היותה בת 12 שנים. בעדות שנגבתה מפי העורר במשטרה הוא הודה בביצוע מקצת מהעבירות והסביר כי לא היה יכול לשלוט ביצריו. בדברים אלה של העורר, לבד מן העובדה שיש בהם משום ראשית ראיה לאשמתו, אם לא למעלה מזה, יש כדי ללמד על הסכנה הטבועה בהתנהגותו - לא רק כלפי המתלוננת אלא גם כלפי אחרים. לכך מצטרף החשש מפני השפעה אפשרית על בני המשפחה המשמשים כעדים לחובתו. זהו חשש המובנה, בדרך-כלל, אל תוך העבירות מן הסוג הזה והוא מתחזק כאן לאור נסיונותיו להניא את המתלוננת מלספר על מעשיו. לעורר עבר פלילי והוא הורשע בין היתר בעבירות כנגד הרכוש, בעבירות סמים ובעבירות הנגועות באלימות.

בנסיבות אלה כולן תעמוד בעינה החלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.