בש"פ 2635/05 שלומי אשר נ. מדינת ישראל

ביום 17.2.05 הזמין העורר אשה צעירה, השוהה בישראל באשרת תייר ונשואה לאזרח ישראלי, לבצע עבודות ניקיון בדירתו. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי במהלך שהייתה של המתלוננת בדירה, כפה העורר את עצמו עליה ואנס אותה חרף מחאותיה והתנגדותה. בהמשך, הציע העורר למתלוננת כסף, ומשסירבה להצעתו, הוא הניח בכיסה 200 ש"ח.

בעת הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה, ואלו נסמכות בראש ובראשונה על גרסת המתלוננת כפי שתועדה במספר אמרות שנרשמו מפיה. על פי ממצאו של בית משפט קמא, מצויות בידי המשיבה ראיות נוספות אשר עשויות לחזק את עדות המתלוננת, והכוונה לעדויות על מצבה הנפשי לאחר מעשה האינוס שהיתה קורבנו. בהמשך, קבע בית המשפט כי נגד העורר קמה חזקת מסוכנות, ועל כן הוחלט לעוצרו. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

האזנתי ברוב קשב לטענות בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד א' רום, אולם לא שוכנעתי כי נפל פגם במסקנתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. אכן, קיימות אי-התאמות בין ההודעות אשר נרשמו מפיה של המתלוננת, אולם נדמה כי מדובר בעניינים שוליים, שאין בהם כדי לערער את התמונה הכוללת לפיה יחסי המין עם העורר נכפו עליה, ולא נעשו בהסכמתה. לעניין זה הועלתה בפני הסברה כי המתלוננת בדתה את טענת האינוס מלבה כדי למנוע את גרושה מישראל, אולם את הסברה הזו אין בידי לקבל, מאחר, וכאמור, שוהה המתלוננת בישראל כדין (באשרת תייר), והיא גם נישאה בינתיים לאזרח ישראלי.

במצב זה נכון היה לקבוע כי המשיבה עמדה בחובה המוטלת עליה מכוח הוראתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ובכך קמה נגד העורר חזקת מסוכנות. אולם, גם במצב זה אין בית המשפט פטור מלבחון את האפשרות להשיג את מטרות המעצר (מניעת מסוכנות) בדרך של חלופה אחרת, וחוששני שעניין זה לא נבחן דיו, והדברים נכונים במיוחד לנוכח העובדה כי זוהי מעורבותו הראשונה של העורר בפלילים, וממילא גם התנסותו הראשונה בשהייה בתנאי מעצר.

לפיכך, אני מחליט להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, בפניו יניח שירות המבחן תסקיר מעצר במועד מוקדם ככל שניתן, ואשר יכלול התייחסות גם לחלופות שיוצעו על ידי העורר. לאחר זאת מתבקש בית המשפט לשוב ולבחון את השאלה אם יש להותיר את החלטת המעצר המקורית על כנה.