בש"פ 2637/05 אור נפש נ. מדינת ישראל

העורר, יליד שנת 1986, קשר עם אחר – חגי דבוש, לשדוד נערה הלומדת עמם בבית ספרם. הם ארבו בשעת בוקר מוקדמת לשובה של הנערה לביתה, כשהם רעולי פנים. משהגיעה הנערה, התנפלו השניים עליה, הפילוה ארצה, והעורר משך בכוח את ארנקה, בו היו אותה שעה שני טלפונים ניידים, מסמכים ו-400 ש"ח במזומן.

בגין מעשים אלה יוחסו לעורר ושותפו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, ושוד בנסיבות מחמירות.

המשיבה עתרה בפני בית משפט קמא למעצר העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

נדמה כי אין צורך להדגיש את החומרה המופלגת הגלומה במעשיו של העורר, וזו מעידה יותר מכל על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. מנגד, מדובר באדם צעיר, תלמיד כתה י"ב, העומד בפני בחינות הבגרות. יתרה מכך, זו מעורבותו הראשונה של העורר בפלילים, וממילא גם התנסותו הראשונה בשהייה בתנאי מעצר.

לנוכח כל אלה הביע שירות המבחן, בתסקיר שהגיש לבית משפט קמא, את הדעה כי המשך מעצרו של העורר במעצר חושף אותו לסכנה של התערות בחברה העבריינית והפנמה של ערכיה. לפיכך, בדק שירות המבחן חלופות מעצר, ולאחר התלבטות החליט להמליץ על שחרור העורר למעצר-בית בבית סבתו, ובפיקוחה-שלה ושל דודתו.

שאלת המשך מעצרו של העורר הטרידה גם את השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, ונראה שאף הוא היה נוטה להורות על שחרור העורר, אם היתה מוצעת לו חלופה ראויה. משלא נמצאה חלופה כזו, לא נותרה בידו ברירה אלא להורות על המשך המעצר, בצרוף הערה שעניין זה יוכל להישקל שוב לאחר שתסיים המתלוננת את עדותה.

אודה, כי התלבטותו של השופט המלומד של בית משפט קמא היתה גם נחלתי, הואיל ולהשקפתי גם לנוכח חומרתן הרבה של העבירות אשר יוחסו לעורר, עדיף בשלב זה, ולו מחמת גילו הצעיר, לשחררו למעצר בית. זאת ועוד, גם החשש לפיו עלול העורר להשפיע על עדותה של המתלוננת, נמוג לנוכח הצהרת בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד א' חימי, כי שולחו עומד להודות בעובדות אשר יוחסו לו, והמחלוקת תהיה משפטית בעיקרה. מכאן, שהמכשול היחיד העומד עתה בפני שחרור העורר, נובע מהיעדרה של חלופה ראויה. בעניין זה מקובלת עלי השקפתו של בית משפט קמא, כי החלופה המוצעת אין בה מענה הולם, ולא משום החשש שמי שנטלו על עצמן את מלאכת הפיקוח, לא יוכלו לעמוד בה, אלא בעיקר משום שהחלופה מצויה באשקלון, עיר מגוריה של המתלוננת, ולאור האמור בתסקיר המעצר ביחס למצבה הנפשי הקשה, אינני סבור כי נכון להכביד על המתלוננת על ידי הימצאותו של העורר בסמיכות מקום. לפיכך, על העורר יהיה להציע חלופה ראויה אחרת, שתימצא במרחק שלא יפחת מ-50 ק"מ מאשקלון. אם כך יעשה, מתבקש בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון את שאלת המשך מעצרו של העורר.