בש"פ 2639/02 עצמון חנוך נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל), בה החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר הועמד לדין ביחד עם אחרים כאשר מיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים, שידול לחבלה במזיד לרכב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ושידול להצתה, וזאת על הרקע הבא: המתלונן, איש עסקים, קיים קשר עיסקי עם העורר, וכתוצאה מחקירה משטרתית כנגד העורר אשר במסגרתה העיד המתלונן, נשפט העורר ונדון למאסר. לטענת המתלונן, עקב מאסרו זה, דרש ממנו העורר כי ישלם לו פיצוי כספי על ישיבתו במאסר, וכאשר המתלונן סירב, איים עליו כי יפגע בו כאשר ישתחרר.

לאחר שחרורו, חזר העורר וניסה לסחוט כספים מהמתלונן תוך איום כי יפגע בו אם לא יתרצה, וכאשר זה סירב, עירב העורר נאשם אחר - אלון מחזרי - לפגוע במתלונן בדרכים שונות, וזאת כתמורה לאי פרעון חוב שאלון חב לעורר וידו לא השיגה לפורעו. וכך, אלון ונאשם נוסף - אופיר בושרי - חברו יחדיו לפגוע במתלונן. בתחילה נקבו את צמיגי מכוניתו של המתלונן; במועד אחר, המתינו השניים למתלונן בשעת לילה וכשעמד להיכנס לביתו הלם בו אלון באלה שהיתה בידו וגרם לו חבלות של ממש. בהזדמנות אחרת הציתו אלון ואופיר את מכוניתו של המתלונן והיא עלתה באש ונשרפה כליל. על עבירות אלה הועמדו שלושת הנאשמים, והעורר בכללם, לדין פלילי ונעצרו עד תום ההליכים.

3.ב"כ העורר טוען כי התשתית הראייתית עליה הסתמך בית המשפט המחוזי לצורך החלטת המעצר אינה מספקת כדי לערב את מרשו בעבירות המיוחסות לו, שעיקרן בשליחת הנאשמים האחרים לפגוע במתלונן במסגרת ניסיון סחיטה באיומים ממנו.

4.בדיקת חומר הראיות מעלה כי קימת, אכן, תשתית ראייתית מספיקה על מנת לקשור את שלושת הנאשמים לעבירות המיוחסות להם וכי קימת הוכחה לכאורה על קיום קשר בין העורר לבין אלון, ודרכו לאופיר, שעיקרו נועד להביאם לפגוע במתלונן, הן בגופו והן ברכושו, כנקמה על תרומתו למאסרו של העורר ואי נכונותו לפצותו כספית על ישיבתו במאסר. בית המשפט המחוזי פירט את מכלול הראיות הישירות והנסיבתיות שבתיק התביעה, והסיק, ובצדק, כי לצורך הליך מעצרו של העורר די בהן כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורה, ואין לי אלא לאמץ את גישתו.

אין צריך לחזור ולפרט שוב את מכלול הראיות המערבות את העורר בעבירות המיוחסות לו, אלא די לציין את הנדבכים העיקריים שבהם - עדותו של אופיר בפני המדובב הפורשת את כל מערך המעשים שביצע עם אלון בשליחותו של העורר. הוא מספר, בין היתר, על המניע שהביא את אלון לבצע את המעשים על-פי הוראתו של העורר, במסגרת נסיונו לתת לו תמורה על אי פירעון הלוואה שלקח ממנו, ועל רצונו של אופיר לעזור לאלון, קרוב משפחה שלו, לקזז את חובו כלפי העורר. כן מצויות עדויות המתלונן ואשתו בדבר הקשר בינם לבין העורר והאיומים שהאחרון השמיע בפניהם אם לא יפצו אותו על מאסרו. אותרו מספר שיחות טלפון ביום תקיפתו של המתלונן מביתו של אלון לטלפון של העורר ולא ניתן להם הסבר כלשהו. כן מצוי פלט שיחות פלאפון בין עובד של העורר לבין אופיר בליל הצתת הרכב ושיחות טלפון מבית אלון לאותו עובד ב2:30- לפנות בוקר, בלא שניתן הסבר לכך. מרכיבי ראיות אלה מצביעים על קשר בין נסיון הסחיטה באיומים מצד העורר כלפי המתלונן לבין מעשי אלון ואופיר כלפי המתלונן וכורכים את השלושה בעבירות המיוחסות להם. לכאורה, העורר שימש המוח היוזם והמפעיל של מעשי ההיזק הקשים שנעשו במתלונן, תוך שהפעיל אחרים לשם ביצועם.

5.מסוכנותו של העורר נובעת ועולה מהעבירות החמורות המיוחסות לו. היא מתחזקת נוכח עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות, רכוש, וחטיפה והעובדה כי נדון בעבר לעונשי מאסר משמעותיים. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי בסוברו כי חלופת מעצר לא תשיג את מטרת המעצר לגביו.

לאור כל אלה, הערר נדחה, והעורר יוחזק במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.