בש"פ 2639/12 אלירן פחימה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 17358-03-12 מיום 25.3.2012, בגדרה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים.

2.

על-פי כתב האישום הגיעו ביום 5.3.2012 העורר, הנאשם השני ואדם נוסף במשאית לתחנת דלק באילת, לשם הגיעו גם שני המתלוננים, כל אחד מהם במשאית. המתלוננים נכנסו לחנות בתחנת הדלק על מנת לרכוש מוצרים. כעבור זמן-מה יצא הראשון, והשני נותר בחנות. העורר והנאשם השני נכנסו גם הם אל החנות כשחברם האחר מתדלק את המשאית. המתלונן השני ביקש מן המוכר לשלם על מנת שיוכל לצאת מן החנות. העורר וחברו שאלוהו "למה מה, לאן אתה?" ושוחחו ביניהם על כך שלמתלונן יש "תספורת מגעילה". זה מצדו שב וביקש מהמוכר "לשחררו" על מנת שיוכל ללכת. בהריחו ריח אלכוהול שנדף מהנאשם השני אמר לו: "אני לא אוהב שתיינים, ריח שלך הורג אותי", והשניים השיבוהו: "אתה יודע מה נעשה לך, אנחנו משפחת אברג'יל". הנאשם השני איים על המתלונן באומרו: "אתה שחור, תראה מה נעשה לך, אתה יודע עם מי אתה מתעסק". כעבור כמה דקות יצא העורר מן החנות, ניגש לעבר המשאית, הצטייד בסכין יפנית שהייתה במשאית, הכניס אותה לכיס מכנסיו וחזר אל החנות. או אז היכו העורר והנאשם השני את המתלונן בתוך החנות, והעורר משך את המתלונן אל עבר היציאה מן החנות. המתלונן הראשון נכנס אל החנות על מנת לסייע למתלונן השני. העורר היכה את המתלונן הראשון, והנאשם השני היכה את המתלונן השני. המתלונן הראשון ברח מן החנות החוצה והעורר רדף אחריו כשהוא נושא בידו את הסכין. הנאשם השני והעורר השני נותרו בחנות כשהם מכים זה את זה, עד אשר נכנס חברם של העורר והנאשם השני והפריד ביניהם. מחוץ לחנות המשיכו העורר, הנאשם השני והמתלוננים, להתקוטט ביניהם. בשלב מסוים ברחו המתלוננים מהמקום. המתלונן הראשון רץ אל משאיתו והחל בנסיעה, אך העורר והנאשם השני חסמו את דרכו עם משאיתם, כשהם אוחזים בקבוקים בידיהם. המתלונן הראשון עצר את המשאית. העורר ניסה לעלות עליה, ואז יצא המתלונן הראשון מהמשאית כשהוא מצוייד במוט להגנתו. בשלב זה החלה קטטה בין השניים, העורר קילל את המתלונן הראשון ודקר אותו בסכין, בפניו ובידיו. לאחר מכן נמלטו העורר והנאשם השני מן המקום כשהם מותירים את המתלונן הראשון פצוע וזב דם. זה הובהל לבית החולים כשהוא סובל מחתך עמוק לאורך פניו מהמצח עד לסנטר, חתך בשתי שפתותיו, באמה השמאלית וקרעים בגידים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר והנאשם השני עד תום ההליכים. ב"כ העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, אך טען ל"כרסום" בראיות. בית המשפט המחוזי סקר בהחלטתו את הראיות, בכללן הודעות המתלוננים, העורר, הנאשם השני, חברם, מאבטח בבית החולים, צילומי מצלמות האבטחה של תחנת הדלק מבפנים ומבחוץ, דוחות פעולה של השוטרים, תיעוד רפואי, סכין יפנית עם טיפות דם, חולצה לבנה מוכתמת בדם ועוד. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, כי קיימות עילות למעצרו וכי מסוכנותו היא ברמה גבוהה כדי כך שאין מקום לחלופה למעצר.

4.

בעררו שב העורר וטוען ל"כרסום" בראיות, ובעיקר הוא טוען כי מן הראוי לשקול חלופה למעצר. לטענתו, אין זה נכון שהעורר והנאשם השני חסמו את משאיתו של המתלונן מנסיעה אל מחוץ לתחנת הדלק; ובכלל, בחלקו השני של הארוע, היה המערער קרבן לתקיפתם של שני המתלוננים, אשר הפליאו בו ובנאשם השני את מכותיהם. הוא ברח מפניהם, כפי שעשה גם הנאשם השני, הוא הותקף על-ידי המתלונן במוט ונפצע בראשו. לאור מצב הראיות, נדרשת לטענת העורר ביתר שאת בחינתה של חלופה למעצר. ב"כ המשיבה טענה מנגד, כי אין מקום לדבר על "כרסום" בראיות, כאשר המשפט טרם החל. לעורר עומדת לרועץ העובדה כי בחר לשתוק בחקירתו. מצילומי מצלמות האבטחה עולה בבירור שהעורר התחיל בתגרה, רואים כיצד חבט במתלונן, את יציאתו מן החנות על מנת לקחת את הסכין מן המשאית ואת חזרתו אל החנות. נמצאה סכין נוטפת דם וחולצה מוכתמת בדם. תמונות פניו החבולות של המתלונן כתוצאה מדקירתו על ידי העורר מעידות כאלף עדים על המסוכנות הרבה של העורר ועל מעשה הדקירה. ויכוח סתמי על רקע של אלכוהול שהתפתח לאלימות שכזו, מחייב מעצר עד תום ההליכים.

5.

בשלב הזה, דיינו בקביעת בית המשפט המחוזי על קיומן של ראיות לכאורה. עיון בתיק החקירה מעלה בבירור כי זהו מצב הדברים, וכאמור, גם ב"כ העורר לא חלק על כך. בטיעונו ניסה למעשה ב"כ העורר להשלים את אשר החסיר העורר, לשים דברים בפיו, דברים שהוא-עצמו לא אמר. דרך העולם היא שמי שיש בפיו טענת הגנה טובה, כי יאמר אותה בהזדמנות הראשונה, לבטח אם מוטחות בפניו האשמות חמורות. אומנם אין תיעוד של מצלמות האבטחה לגבי מלוא השלב השני של האירוע, אך חומר הראיות מדבר לכאורה לחובת הגרסה העובדתית שב"כ העורר טען להתקיימותה. כך או כך, יהא לו לעורר יומו בבית המשפט, לעת הדיון בתיק העיקרי. מסוכנותו של העורר היא רבה. בית המשפט המחוזי מנה בפסקה 19 להחלטתו שורה של נסיבות המלמדות על מסוכנות. קטטה שפרצה בעטיו של העורר על עניין של מה בכך, בלי הכרות קודמת עם המתלוננים, והסלימה עד מהרה לחבלה קשה מאד באמצעות סכין. ההימלטות מזירת הארוע והסרוב למסור לשוטרים את הפרטים האישיים, מבססים גם עילה של חשש מפני שיבוש הליכי המשפט. ברקע שתיית אלכוהול, בעבר הרחוק הרשעה בעבירות סמים ורכוש, ולעת הזאת תיק תלוי ועומד בעבירות סמים. לא בכדי החליט בית המשפט המחוזי כפי שהחליט. יחד עם זאת, העורר לא ריצה עד כה עונש של מאסר, ומעצרו עתה נותן בו את אותותיו. מבלי לחוות דעה אם מן הראוי בסופו של ההליך להורות על מעצר או על שחרור לחלופת מעצר, דומני בנסיבות הכוללות של העניין, כי יש מקום לבחינה של שרות המבחן תחילה, וקבלת החלטה סופית לאחר מכן. יש צורך בפריסת תמונה רחבה יותר לגבי העורר; לגבי היתכנותה של חלופה למעצר (הדוקה מאד, אם בכלל); ובאשר למסוגלותם של מפקחים להבטיח את תנאי השחרור.

6.

החלטתי אפוא לקבל את הערר באופן חלקי. שירות המבחן יגיש בתוך 21 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בית המשפט ישקול לאורו ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, אם להותיר על כנה את החלטתו להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, או לשנותה.