בש"פ 264/98 נפתלי עדרי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בשוד. לפי הנטען נסע העורר במונית. הוא שאל את נהג המונית אם יש לו עודף משטר של מאה דולר. נהג המונית הושיט לו שטר של 200 ש"ח ושטר של 50 ש"ח. העורר נטל את הכסף לרשותו וכשנהג המונית ביקש ממנו את השטר בן מאה דולר שלף העורר סכין יפנית ונופף בה לעבר הנהג. האחרון נבהל מן האיום והעורר יצא מן המונית והלך לדרכו. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. מכאן הערר שלפניי.

בהחלטתו העיר השופט כי חומר הראיות מעורר תמיהות מספר, אלא שאלו אין בהן כדי לפגוע בתשתית הראייתית הקיימת, המורכבת מעדותו של נהג המונית המתלונן ומן העובדה שברשות העורר אמנם נתפסה סכין יפנית. השופט הוסיף בהחלטתו כי לאור התמיהות בחומר הראיות לא היה מורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לולא עברו הפלילי המכביד.

הסניגור המלומד נאחז באמירתו של השופט כי לאור התמיהות בחומר הראיות, ואלמלא עברו הפלילי של העורר, היה נמנע מן המעצר. טענתו היא, וכשלעצמה זו טענה נכונה, שאם נוכח השופט שהראיות לוקות בחסר, לא היה רשאי להורות על המעצר ועברו הפלילי המכביד של העורר אינו יכול להוסיף או לגרוע.

לנוכח טענה זו נטלתי את חומר הראיות ועיינתי בו. נחה דעתי כי בידי התביעה מצויות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של העורר. מעשה השוד אמנם מוזר ותמוה, אך הראיות לביצועו מצויות. יצויין שלעורר הרשעות קודמות רבות ובעת ביצוע המעשה נשוא האשמתו הנוכחית היה אסיר ברשיון. חומרת העבירה ועברו הפלילי של העורר מקימים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר ממעצרו עלול הוא לסכן את שלום הציבור.

הערר נדחה.