בש"פ 2643/22 מדינת ישראל נ. אחמד עכריה

בית המשפט המחוזי החליט אתמול על העברת המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני. החלטתו מפורטת ומנומקת, אך דומני שהסתמכותה על החלטתו של השופט פוגלמן ב-בש"פ 363/22 מדינת ישראל נ. אחמד עכריה מיום 19.1.2022, נעשתה במידה העולה על הנדרש, עד כדי טעות.

אמת נכון הדבר, וכטענת ב"כ המשיב, נקבע באותה החלטה (בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996), כי "המשיב יוכל אפוא להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי ובגדרה להציע חלופה והבקשה תבחן לגופה" . ברם, אין לראות בדברים הללו משום הנחיה לשחרור לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני. משום שעד אז לא הוצעה חלופה כלשהי, הרי שברור ששמורה למשיב זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר ולהציע חלופה, אך לא ניתנה כל הבטחה מראש שחלופה כזו או אחרת תסכון. " טענות שני הצדדים שמורות להם ", קבע אז השופט פוגלמן , ואלו הן מושכלות ראשונים. שלא כטענת ב"כ המשיב, לא היה בית המשפט המחוזי 'אנוס על פי הדיבור' הנ"ל להעתר לבקשה לעיון חוזר, אף לא בקירוב. " הבקשה תיבחן לגופה ", כך קבע השופט פוגלמן .

דומני, כי בבחינת הבקשה לגופה לעיון חוזר נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי, והיא טעונה תיקון. כזכור, המעשים המיוחסים למשיב הם רצח מתוכנן היטב תוך שימוש בנשק חם, ניסיון רצח, ושני אירועי ירי נוספים בלב אזור מגורים. מכאן אנו למדים על מסוכנות ברמה גבוהה.

בהינתן האפשרות שהמשיב יורשע, ויושת עליו עונש של מאסר עולם, קמה בצד עילת המסוכנות גם עילה של חשש מפני הימלטות מאימת הדין. לא זו אף זו: שירות המבחן הביע בתסקירים שהוגשו חשש מפני מסוכנותו של המשיב, וספקנות לגבי יכולתם של המפקחים לפקח עליו. המלצתו השלילית של שירות המבחן מדברת בעד עצמה, ולחובתו של המשיב.

אכן כן, דוּוח על סולחה, אך לפי האמור בתסקיר ניכר הרצון בנקמה, וכלל אין זה מן הנמנע ששחרורו של המשיב בשלב הזה יצית מחדש את הסכסוך שבין המשפחות.

אין מנוס אפוא מקבלת הערר. החלטת בית המשפט המחוזי מאתמול על העברת המשיב למעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני – מבוטלת בזאת. המשיב יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים.