פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2647/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
העוררים:
1. סלים מרעי
2. אחמד מרעי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בתיק מ"ת 10428-07-11 שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' ברנט
תאריך הישיבה:
כ"ה בניסן תשע"ב (17.4.2012).
בשם העוררים:
עו"ד איתן און
בשם המשיבה:
עו"ד סיוון רוסו
החלטה
1.
לבית משפט קמא הוגשה בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ ), לעיון בחומר חקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, במה שנוגע לכתב האישום שהוגש נגד העוררים – אחיין ודוֹדוֹ – בעבירות רצח, שינוי זהות רכב, שיבוש מהלכי משפט, נשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. במקביל לכתב האישום הנ"ל, הוגש כתב אישום נפרד באותה פרשה נגד רמזי מרעי, אחיו של העורר הראשון. מדובר ברצח גרושת העורר הראשון על-פי תכנון מוקדם וחלוקת תפקידים, על מנת להבטיח את ההימלטות מזירת הרצח והסתרת זהות מבצעיו.
2.
בית משפט קמא דן בבקשה וקבע כי מעבר לפירוט רשימת חומר החקירה כפי שהוא מופיע בתעודת החיסיון "לא ניתן לאור תעודת החיסיון, ליתן כל פירוט באשר לחומר החסוי" וכי "הדרך הנאותה הינה לפנות בבקשה להסרת החיסיון" .
3.
בעררם טוענים העוררים בהתבסס על בש"פ 5221/08 עלי מוחמד נ' מ"י (1.9.2008) כי ברשימת חומר החקירה "יש לכלול את כל החומר המוגדר כ'חומר חקירה', לרבות ראיות השייכות לפריפריה של האישום ולרבות ציון דבר קיומו של חומר מודיעיני, ככל שזה רלוונטי לאישומים" , וכן גם חומר חקירה שלא הועלה על הכתב, אם קיים (דברי השופטת ע' ארבל, שם בפיסקה 9). על התביעה להעביר להגנה רשימה מפורטת ככל הניתן, בהתחשב במגבלות שמטילה תעודת החיסיון. מדובר בזכות בסיסית של נאשם בהליך פלילי ותכליתה היא לאפשר לו את מימוש זכותו למשפט הוגן ולאזן במידת מה את פערי הכוחות בין המדינה כמאשימה, לבין הנאשם. ב"כ העוררים תאר את הקושי בניהול הגנתם במשפט כשהוא ניזון משמועות על כך שלאחיו של העורר הראשון - עד תביעה מרכזי במשפט - אשר הואשם כאמור בנפרד, הוצע לשמש עד מדינה על מנת להפליל את העוררים.
4.
מנגד טענה ב"כ המשיבה כי כל חומר החקירה שניתן היה להעביר לעיון ההגנה מבלי לפגוע במטרות החיסיון, נמסר. כמו כן הועברה אל ההגנה "רשימת חומר החקירה – חומר חסוי לפי תעודת חיסיון" , כשבפרט 13 נרשם: "חומר חקירה שמסומן 1 עד 24 (15 א', ב', ו-ג'). (על-פי תעודת החיסיון חסוי כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את תוכנו של חומר זה לרבות זהות האנשים הנזכרים בו ופעולות החקירה המתועדות בו)" . תרופתם של העוררים היא אפוא בעתירה לגילוי ראיה - לטענת ב"כ המשיבה - כפי שלמעשה עשו, אלא שבית המשפט המחוזי לא השלים את הדיון בה בגלל הערר דנן התלוי ועומד.
5.
דין הערר להידחות. אכן, בהחלטת השופטת ארבל נאמר כמצוטט בפיסקה 3 לעיל, אך יחד עם זאת צויין באותה החלטה "בידוע הוא כי אין התביעה חייבת בגילוי חומר חקירה החוסה תחת תעודת חיסיון... סעיף 78 לחוק משחרר... את התביעה מחובת גילויו של חומר חקירה הקבועה בסעיף 74 לחוק, כאשר אי-גילויו של חומר זה מותר על פי כל דין" (שם, בפיסקה 10). לימים, בבש"פ 3786/09 פלוני נ' מ"י (10.6.2009) ציינה השופטת ארבל כך: "בבש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל... הבהרתי כי 'תעודת החיסיון אינה משחררת את התביעה מלהכין רשימה לגבי החומר החסוי, רשימה שלא יהא בה כדי לגלות את תוכנו של החומר החסוי... ציינתי כי אני מוכנה להכיר בכך שיהיו מקרים חריגים בהם לא ניתן יהיה ליתן כל פירוט, ובמקרים כאלו על התביעה לציין ברשימה המועברת לסנגור כי היא כוללת חומר חסוי שלא ניתן לפרטו. שלב זה כולו מצוי בגדר ההליך לפי סעיף 74 לחסד"פ ועליו להתנהל בפני הערכאה הדיונית. יתכנו מקרים שהדיון יסתיים בנקודה זו והסנגור יסתפק ברשימה שנמסרה כך שלא יהיה צורך בדיון לגופו של החיסיון. עם זאת, לאחר שמסרה התביעה את רשימת החומר החסוי לסנגור, וטענה כי לא ניתן לפרט מעבר לכך בשל כך שהפירוט עצמו חותר תחת תעודת החיסיון, הרי שנקודה זו מעבירה את שלב הדיון למסגרת של סעיף 46 לפקודת הראיות" (פסקאות 5-6).
6.
על פני הדברים נראה כי המשיבה יצאה ידי חובתה בגדרי ההליך שלפי סעיף 74 לחסד"פ. כל עוד לא הוסר 'מעטה' החיסיון, הגיע ההליך שלפי סעיף 74 לחסד"פ לקיצו, ובאה שעתה של עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיפים 44-46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראו את דברי השופט א' ריבלין בבש"פ 6381/08 אלוג' נ' מ"י (18.11.2008)).
7.
הערר נדחה אפוא בזאת.
ניתנה היום, כ"ו בניסן תשע"ב (18.4.2012).
ש ו פ ט