בש"פ 265/98 מחמד אלמרבוע נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים המשמשים לצריכת סמים. בית המשפט המחוזי הורה לעוצרו עד תום בירור משפטו ועל כך הערר.

העובדות שביסוד האישום לא נישנו במחלוקת: בבית בו מתגורר העורר ביחד עם אביו נתפסו שלוש אריזות נפרדות שהכילו שקיות קטנות ובהן סם מסוכן מסוג הירואין. המשקל הכולל של הסם כ667- גרם בקירוב נטו. ליד צוהר הפונה מן הבית אל הרחוב הראשי (בלשון האישום "כספומט") נמצאו מאזניים אלקטרוניים ועליהם שרידי סם מן הסוג הנ"ל, ובחדר נוסף נמצאו מאזניים אלקטרוניים אחרים שאף עליהם שרידי סם מסוג הירואין. במגירת השידה שבחדר השינה של העורר נתפס סך 11,590 ש"ח במזומנים. על אחת מאריזות הסם (והמדובר באריזה פנימית) אותרה טביעת אצבע של העורר.

חרף העובדות הללו טען הסניגור כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה לאשמת העורר, ובטענה זו אין כל ממש. לחלופין הוסיף וטען - וזאת, אל נכון, טענתו העיקרית - כי חרף קיומן של ראיות לכאורה, ועל אף חומרתן של

העבירות, מן הדין היה לשחרר את העורר בערובה; כל כך, מאחר ואביו של העורר, המתגורר בבית והואשם ביחד עם העורר, שוחרר בערובה, ואילו בן דודו של העורר, שאינו מתגורר בבית זה אבל על אחת משקיות הסם נמצאת טביעת אצבע שלו, לא הואשם כלל.

עיינתי בחומר הראיות שבידי התביעה ונחה דעתי כי יש יסוד להבחנה בין העורר לבין אביו מזה ולבין בן דודו מזה. אביו של העורר אכן מתגורר בבית. בית המשפט המחוזי הניח כי לא יכול היה שלא לדעת על עסקי הסם המנוהלים שם, אך לבית המשפט היה ספק אם עצמו היה שותף לעסקים הללו. בהתחשב בכך ולאור גילו ועברו הנקי של האב, קשה לכפור בצדקת ההבחנה בינו לבין העורר, שלחובתו הרשעות קודמות בין היתר בעבירות סמים ותלויה ועומדת נגדו שנת מאסר על תנאי בת הפעלה בגין עבירה דומה. ביחס לבן דודו של העורר הוסבר על-ידי באת-כוח המאשימה, כי טרם נפלה החלטה סופית אם להגיש נגדו כתב-אישום. טביעת האצבע של בן הדוד נמצאה על צידה החיצוני של אריזת הסם ולעת הזאת החקירה לא שללה את האפשרות שהיא נוצרה במגע אקראי. לא כן העורר, שטביעת האצבע שלו נמצאה על אריזה פנימית. עובדה זו וכן יתר הנסיבות מעידות על מעורבותו הישירה בהחזקת הסם.

התוצאה היא שהערר נדחה.