בש"פ 2650/06 מדינת ישראל נ. גיל שמילה

1.בתאריך 2.7.05, בשעות אחר הצהרים, בילו משיב 2 (להלן: המשיב) ושותפו לכתב האישום (נאשם 1 – גיל שמילה), על חוף הים בתל-אביב, ועמם היו חברים נוספים ושתי קטינות. בשלב כלשהו פנה שמילה לסעיד בדראן (להלן: המנוח), ששהה באותו מקום עם חברו עמראן נעאמנה, וביקש ממנו סיגריה. על רקע זה התפתח ויכוח, שעד מהרה גלש לאירוע אלים שבמהלכו דקר שמילה את המנוח עם סכין בלבו, וגרם למותו. משניסה שמילה לשוב ולדקור את המנוח, דחף אותו עמראן ובתגובה שלף המשיב סכין וביקש לדקור אותו. עמראן חסם את הסכין בידו, וכתוצאה מכך נגרמה לו חבלה.

כן נטען, כי לאחר מעשה פנה המשיב לשתי הקטינות שהיו בחברתו, ואמר להן שלא לדבר על אירועי היום. בגין כל אלה יוחסה לשמילה עבירת רצח, ואילו למשיב יוחסו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין, ושיבוש מהלכי משפט.

2.כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתאריך 10.7.2005, ולאחר ימים ספורים הוחלט על מעצרם של המשיב ושותפו. מאז לא התקדמו ההליכים בעניינם של המשיבים התקדמות של ממש, למעט דיון בבקשה להסרת חיסיון שהוטל על זהות מקור שמסר ידיעה מודיעינית. עתה קבוע התיק לשמיעה בשלושה מועדים בחודש מאי 2006.

בבקשה שבפני עותרת המשיבה להאריך את מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בא-כוחו של שמילה נתן את הסכמתו לכך, ולפיכך יתרכז הדיון בהחלטתי בעניינו של משיב 2 בלבד, שבא-כוחו סבור כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

3.כפי שפסקנו לא אחת, נועד סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לתת מענה למקרה החריג, כאשר הכלל קבוע דווקא בסעיף 61 לחוק, לאמור, משפטו של נידון הנתון במעצר, צריך להסתיים בתוך 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. אולם, נראה כי המחוקק לא צפה את העומס ההולך וגדל עמו נאלצים בתי המשפט להתמודד, וכתוצאה מכך הולכות ומתרבות הבקשות המוגשות לבית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק. זו, כמובן, תוצאה שהמחוקק לא התכוון אליה ועל כן אסור להשלים עמה. ברם, חוששני כי לעיתים, כמו במקרה הנוכחי, אין ממנה מנוס.

כוונתי לכך שלמשיב מיוחסות עבירות שחומרתן גלויה על פניהן. על פי הנטען, הוא היה מעורב בתקיפה שתוצאתה היתה קשה, ובהמשך הוא ניסה להדיח את הקטינות להימנע ממסירת עדות. מעשים מסוג זה מלמדים על הסכנה המופלגת הנשקפת מהמשיב, והדברים נאמרים ביתר שאת לנוכח עברו הפלילי. חרף גילו הצעיר הוא צבר עבירות לא מועטות, וביניהן: פציעה, חבלה והחזקת סכין. וכפי שעינינו רואות, חזר המשיב וחטא באותו תחום ממש.

בנסיבות אלו שוב אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב, אולם סבורני כי ייטיב בית משפט קמא לעשות, אם ישוב ויבחן אם ניתן להקדים את שמיעתו של תיק זה.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 10.4.06 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1109/05 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.