בש"פ 2655/03 אירנה שטראנצב נ. מדינת ישראל

העוררת עומדת לדין פלילי בבית המשפט המחוזי באשמת ניסיון לרצח ומעשה חבלה חמורה. על-פי האמור באישום, החליטה העוררת לגרום למותם של פלסטינים העובדים באזור התעשייה בארז, וזאת כנקמה על מותו של אחיה, שנהרג באותו מקום. ביום 1.3.2003, כך נטען בכתב האישום, היא הפנתה את רכבה לעבר קבוצת פועלים שהייתה במקום, אלא שהם הצליחו להתחמק מפגיעה. זמן קצר לאחר מכן, היא נהגה ברכב לכיוונו של פועל פלסטיני אחר, וגם הוא הצליח להימלט מפגיעתה. בסופו של דבר, כך נאמר בכתב האישום, פגעה במתלונן איבראהים מרטגה. הוא הושלך אל הכביש, נחבט בראשו, ואושפז בבית החולים כשהוא סובל ממחלת מוח קשה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה על מעצרה של העוררת עד תום משפטה וכנגד החלטה זו היא משיגה. עיקר טענתה היא כי המדובר בתאונה וכי אין לייחס לה רצון לפגוע במכוון בפועלים פלסטינים. הסניגור מדגיש, כי העוררת מטופלת בשני ילדים קטנים, ולפיכך הוא מציע להמיר את המעצר לחלופה אחרת.

בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות, ומצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לעובדות המיוחסות לעוררת. במסקנה זו אין עילה להתערב לאור הראיות המצויות בתיק המשטרה. בית המשפט מצא גם כי קיים חשש של ממש שהעוררת תחזור על מעשיה אם תשוחרר, ולפיכך קבע כי אין להמיר את המעצר בחלופה אחרת. נציגת המדינה הודיעה כי משפטה של העוררת יישמע בזמן קרוב, ונראה לי כי באיזון כולל אין, בשלב זה, מקום להתערב בהחלטת בית המשפט.

הערר נדחה.