בש"פ 2660/06 מדינת ישראל נ. מרוואן עוואד

1.המשיבים, תושבי הרשות הפלסטינית, נמצאו בתאריך 25.6.06, בשעת לילה מאוחרת, נוסעים ברכב שנגנב מבעליו בחודש מאי 2006, ושפרטי הזיהוי שלו זויפו. המשיבים נסעו ברכב במהירות גבוהה, תוך התעלמות מהוראתו של רמזור אדום, ושוטרים שהבחינו בהם הורו להם לעצור. אולם, המשיבים התעלמו מהם והגבירו את מהירותם במטרה לחמוק מידי אנשי החוק. במהלך המרדף הוסיפו המשיבים לבצע עבירות תעבורה רבות תוך סיכון חיי אדם, ובשלב כלשהו אף נכנסו לתוך מושב, חדרו עם רכבם לחצרות הבתים והסבו נזק, עד שנלכדו בידי השוטרים.

בגין כל אלה יוחסו למשיבים עבירות של קבלת רכב גנוב, שינוי זהות של רכב, הפרעה לשוטר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, והחזקת כלי פריצה.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתחילת חודש יולי 2005, ולאחר כשבועיים הוחלט על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. עתה, משחלפו 9 חודשים מאז, עותרת המדינה לעשות שימוש בסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ולהורות על הארכת המעצר ב-90 ימים.

2.חודשים רבים, רבים מדי, חלפו מאז נעצרו המשיבים, ומדאיגה העובדה שלא נמצאה דרך להקדיש לעניינם יותר מאשר ישיבת-הוכחות אחת, ואף היא רק בחודש פברואר 2006. אכן, נראה כי באותה ישיבה נשמעו מרבית עדי המשיבה, ודווקא משום כך נדמה שאת עניינם של המשיבים ניתן היה להביא לסיומם זה מכבר. נהיר לי שאותו שיהוי בהליכים נגרם בעטיו של העומס המוטל על בית משפט קמא, אולם גם במצב זה התקשיתי להבין מדוע לא נמצאה דרך לקבוע את המשך הדיון למועד קרוב והוא נדחה לחודש מאי 2006.

בנסיבות רגילות הייתי סבור כי התנהלות מסוג זה מחייבת להורות על שחרור המשיבים לחלופת מעצר. אולם, מן העבר האחר ניצב אינטרס הציבור המחייב לנקוט בצעדים כדי למנוע את מסוכנותם של המשיבים כפי שמשתקפת מהמעשים המיוחסים להם. לפיכך, איעתר לבקשת המדינה, אולם סבורני כי ייטיב בית המשפט המחוזי לעשות אם יימצא דרך להקדים את הדיון בעניינם של המשיבים ככל שניתן.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 3.4.06 או עד למתן פסק הדין בת"פ 8199/05 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל על פי המוקדם.