בש"פ 2662/08 דמיטרי קויפמן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.2.2008 (כב' השופט ג' נויטל) לפיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בפתח- תקוה בה הוחלט להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בפתח-תקוה. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בצרוף סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

בכתב האישום שני אישומים. על פי כתב האישום, העורר ואנה קויפמן (להלן: "המתלוננת") היו נשואים, בעבר התגרשו, אך שבו לחיות יחד. על פי האישום הראשון במועד שאינו ידוע למשיבה, אך בין חודש יוני 2007 לחודש דצמבר 2007, בהיותו בגילופין, איים העורר על המתלוננת מספר רב של פעמים. העורר איים כי יפגע בגופה ובחירותה וכי יעשה לה שוב את מה שעשה לה בעבר, וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. בהמשך, שב העורר ואיים על המתלוננת בפגיעה בגופה וחירותה. העורר אמר למתלוננת שעליה להודות לו שבפעם שעברה לא הרג אותה. על פי האישום השני ביום 10.12.2007 בשעה 7:30 לערך, בדירתם של השניים, העירה המתלוננת את העורר והתיישבה להניק את תינוקה בסלון. העורר קם והחל לצעוק לעברה של המתלוננת מאחר ולטענתו היא לא הכינה לו ארוחת בוקר וחולצה. בהמשך, תקף העורר את המתלוננת בכך שתפס אותה בידה ועיקם אותה וכל זאת כאשר התינוק נמצא בידה השנייה של המתלוננת. המתלוננת הניחה את תינוקה על הספה ואז תקף אותה שוב העורר והפילה על הרצפה, תוך שהוא מושך אותה בניגוד לרצונה. בהמשך, התקשר העורר למתלוננת ואיים עליה שיפגע בה כאשר ישוב הביתה.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בפתח-תקוה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 29.1.2008 בדיון שהתקיים בעניינו של העורר בבית משפט השלום בפתח-תקוה ציין בית המשפט (כב' השופטת ל' לב-און)

כי בהחלטתו מיום 16.12.2007 קבע בית המשפט כי לא נמצאה כל סיבה שלא לאמץ כנכונה את תלונת המתלוננת וכי על פי הניסיון שנצבר עם העורר עולה מהעורר מסוכנות ממשית לשלומה של המתלוננת. בהמשך לאותו דיון נבחנה על ידי שירות המבחן אפשרות של חלופת מעצר. שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר למעצר בית מלא עם אפשרות ליציאה לטיפול בעמותת אפש"ר וכן המליץ לקבוע דיון נוסף לעוד 6 שבועות כאשר במסגרת הדחייה יעמוד העורר בקשר עם גורמי הטיפול בעמותת אפש"ר ויפעל בעזרתם לצורך בחינת התאמתו לטיפול בהוסטל שיקומי. בית המשפט, בהחלטתו מיום 29.1.2008, דחה את הצעת שירות המבחן וקבע כי אין כל ספק שהעורר חייב לקבל טיפול אולם המקום לבדיקת חלופה במסגרת טיפולית הינו בתיק העיקרי. משכך, נקבע כי העורר יוותר במעצר עם תום ההליכים נגדו.

3.

על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל) קבע בהחלטתו מיום 17.2.2008 כי דינו של הערר להידחות. נקבע, כי צדק בית משפט השלום בקובעו כי המקום לבדיקת חלופה במסגרת טיפולית הוא בדיון בתיק העיקרי. כמו כן צדק בית משפט השלום בקובעו כי נשקפת מהעורר מסוכנות לאור מעשיו והתנהגותו. בנוסף עברו הפלילי כולל הרשעות קודמות בתחום עבירות האלימות, לרבות עבירות של תקיפת בת זוג ואיומים. העורר אף ריצה מאסר בפועל ממנו שוחרר בפברואר 2006 ולכאורה לחובתו מאסר על תנאי במשך שנה. ואולם בכל אלה לא היה כדי להרתיע את העורר.

באשר להליך הגמילה, קבע בית המשפט כי מדובר בהליך גמילה ראשוני, אשר טרם החל ומשכך מדובר בדבר עתידי לפני כל התחלה ממשית. כמו כן על פי התסקיר בעניינו של העורר נמצא כי העורר טופל בעבר בהליך גמילה אולם העורר שב לצרוך אלכוהול ונשר מהטיפול. ההתרשמות היא כי מדובר באדם שהאלימות קשורה להתמכרות שלו.

עוד עולה מהתסקיר הדן באפשרות של חלופת מעצר, כי לפי התרשמותה של קצינת המבחן שני מפקחים יתקשו לעמוד בתנאי הפיקוח וכי המסגרת המתאימה לעורר היא הוסטל טיפולי שבמסגרתו יקבל טיפול ארוך טווח. בהמשך קובעת קצינת המבחן כי היא ממליצה על שחרור למעצר בית מלא. נקבע כי דברים אלה אינם מתיישבים עם קביעתה של קצינת המבחן פסקה אחת קודם ולפיכך ההחלטה בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים תיוותר בעינה.

4.

בהודעת הערר בפני בית משפט זה טוען העורר כי שגה בית משפט השלום אשר דחה את המלצת שירות המבחן לגבי חלופת המעצר. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נתן משקל לכך שהעורר השתלב בעבודה ותיפקד באופן חיובי עד למשבר האישי אליו נקלע לאחר לידת בנו. העורר מבין כי הוא זקוק לטיפול ונטען כי אף המתלוננת כמהה לאפשר לו לעבור הליך טיפולי למען משפחתם. אשר על כן מבקש העורר מבית המשפט להורות על שחרורו בתנאי מעצר בית מלא בביתו של מר ארנולד אוגנזרוב בבת ים ובפיקוחו, כולל התקנת איזוק אלקטרוני ועם אפשרות ליציאה לטיפול בעמותת אפש"ר. בדיון על פה הגיש ב"כ העורר (לראשונה) הזמנה לועדת קבלה במרכז "הדרך" שבגליל המערבי, שהוא מרכז טיפולי להתמכרות. העורר מבקש להורות על הגשת תסקיר מעצר משלים לבית משפט השלום בכדי לדווח על האפשרות לשלבו בהמשך הטיפול במסגרת הוסטל שיקומי. כרגע מבוקש שחרורו של העורר כדי שיובא על ידי הערבים למרכז "הדרך".

5.

מן הדיון שבפני עולה כי התיק היה קבוע לשני מועדי הוכחות, האחד בוטל בשל מחלת השופטת היושבת לדין; השני – בשבוע הבא.

קשה שלא להתרשם "שהמאבק" האמיתי הוא בשאלה כיצד יגיע העורר למשפטו – האם כמי שמצוי בתהליך שיקום או כעצור. ואולם, דעתי כדעת הערכאות שקדמו לי כי בנסיבות עניין זה בחינת האפשרות של הליכי שיקום צריכה להיעשות בשלב המשפט עצמו, הכל, כמובן, אם תהיה הרשעה, ולא בשלב הנוכחי. לא ראיתי כל עילה להתערב בהחלטות הערכאות שקדמו לי. לכאורה נשקפת סכנה מהעורר, ואין מקום לשחררו.

הערר נדחה.