בש"פ 2662/99 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה ועם סכין) ודרישת נכס באיומים. בית-המשפט סירב לבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים, והורה על חלופת מעצר שעיקרה היה בחיובו לשהות בביתו ושלא לצאת את ביתו עד תום ההליכים.

העורר הפר את תנאי השיחרור בערובה. ביום 15 במארס 1999, בשעה 00:15 בבוקר, נמצא העורר שוהה ברחוב מחוץ לביתו ובגין כך ביקשה המדינה על מעצרו עד תום ההליכים.

כבוד השופטת ש' סירוטה החליטה, בהחלטה ארוכה ומנומקת היטב, כי ראוי הוא העורר שתבוטל ההחלטה לשחררו ממעצר, והורתה על מעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו האחרונה הערר שלפני.

אין חולקים כי העבירה עליה עומד העורר לדין הינה עבירה העשויה לחייב אדם במעצר עד תום ההליכים. העורר נטל חלק במעשה בריונות חמור, בחברת חבריו, והגם שחלקו במעשה העבירה היה, כמסתבר, קטן יחסית לאחרים מן החבורה, נתקיימה בעניינו עילה למעצר. אולם, אפשר שהמדינה לא היתה מבקשת כלל על מעצרו של העורר, לולא עבר מכביד - מכביד ביותר - שהוא גורר אחריו. מסתבר כי לעורר רישומים פליליים רבים, וביניהם ארבעה מעשי שוד מזוין, שוד, פריצה, גניבה, בריחה ממשמר חוקי ועוד. אכן, העורר הוכיח עצמו כאדם מסוכן לציבור, אדם שראוי לשמור על הציבור מפניו.

כיצד זה, איפוא, שבית-משפט השלום הורה על שיחרורו ממעצר? הטעם לכך נעוץ, כנראה, בשל היותו של העורר קטין: הוא יליד 7.7.1981, ולעת העבירה נושא הדיון היה כבן שבע-עשרה וחצי. תמיהה, עם זאת, כיצד זה שבית-משפט השלום הורה על שיחרורו של העורר ממעצר בשים-לב לעברו המכביד.

ואולם, משהורה בית-משפט על שיחרורו ממעצר, היה עליו על העורר להבין כי בית-המשפט נטה לו חסד, חסד רב, וכי שומה עליו להיזהר במאוד מהפרת תנאי השיחרור. מסתבר שהעורר לא הבין את שהיה עליו להבין.

בהפירו את תנאי השיחרור בערובה נהג העורר ביוהרה ובזלזול בוטה בהחלטה שניתנה בעניינו. בית-המשפט הושיט לו יד, והוא דחה אותה בגסות. אכן, לא כל הפרה של תנאי שיחרור תביא מעצמה לשליחתו של אדם למעצר. כך למשל, אדם המפר תנאי שיחרור ממעצר על דרך זו שהוא יורד מביתו לחנות המכולת, לא יראה בית-משפט הפרה זו כהפרה חמורה, הגם שהצטברות הפרות מעין-זו, גם היא עשויה להביא לביטול השיחרור. לא כן הוא ענייננו, שאדם אשר לחובתו רישומים פליליים בגין שוד מזוין, פריצות וגניבות, מפר באורח בוטה את תנאי השיחרור, בהימצאו במקום אשר אסור עליו להימצא ובשעות אשר, כשהן לעצמן, יש בהן כדי לעורר חשד. אכן, העורר הוכיח עצמו כמי שאינו ראוי לאמון שבית-המשפט נתן בו.

בא-כוחו המלומד של העורר ביקש כי תינתן לעורר הזדמנות נוספת, אך אינני מוצא כי העורר ראוי לכך. שקלתי בדעתי שמא אורה על חילוט הערבות שניתנה לשיחרורו של העורר ממעצר, תוך הכבדת התנאים לשיחרורו, ואולם לאחר שיקול דחיתי אפשרות זו מעל פני. כי אורה על חילוט הערבות, אטיל עונש על אימו של העורר, אם המגדלת אותו ללא אב ואשר העורר משביע אותה מרורות. ספק בעיניי אם העורר יבין את הדבר.

אני מורה על מעצרו של העותר לאלתר.

היום, י"א באייר התשנ"ט (27.4.99)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99026620. G02