בש"פ 2669/98 זוביב בן רפי נ. מדינת ישראל

1.העורר, משה זוביב, מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביחד עם אחיו אלי זוביב (להלן: אלי), בהחזקת סמים מסוכנים. לפי כתב-האישום החזיקו השניים בדירתו של אלי סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 44.485 גרם. הסם שהיה ארוז בשקיות נתפס על-ידי שוטרים שהגיעו לדירתו של אלי, על-יסוד מידע מודיעיני. מתיק החקירה עולה כי שלוש מנות סם נתפסו בחדר המדרגות, לאחר שאלי, שפתח לשוטרים את הדלת, השליך אותן מידיו. 16 מנות נתפסו על רצפת חדר המגורים, ו29- מנות סם התגלו מחוץ לדירה, חלקן על הגגון שמתחת לחלון חדר המגורים וחלקן בחצר. בחקירה, הודה אלי כי הוא החזיק בסם וטען כי העורר לא ידע על הסם דבר. כן טען אלי כי הוא זה שהשליך את 29 מנות הסם מבעד לחלון.

2.התביעה ביקשה לעצור את העורר ואת אלי עד תום הליכי המשפט. אלי, שהודה בהחזקת הסם, לא התנגד לבקשה. לעומתו טען בא-כוח העורר, עורך-הדין קאזיס, כי בתשתית הראייתית שהציגה התביעה אין יסוד מספיק למעצר עד תום הליכי המשפט. טענתו היא כי אין כל ראיה הקושרת את העורר לסם שנתפס בדירת אלי.

בית-המשפט המחוזי סבר כי תפיסת 29 מנות סם מחוץ לדירה מלמדת כי העורר, שנשאר בדירה לבדו, הוא זה שהשליך את הסם ובכך נעשה שותף להחזקתו. העורר נעצר, איפוא, עד תום הליכי המשפט.

בערר על החלטה זו, חזר עורך-הדין קאזיס על טענותיו בבית-המשפט המחוזי, ואילו בא-כוח המדינה, עורך-הדין למברגר תמך בהחלטת בית-המשפט. כאמור, הסם נתפס בדירתו של אלי והלה אף הודה כי הוא בעליו של הסם, וטען כי הוא זה שהשליך את 29 מנות הסם, וכי לאחיו, העורר, אין כל קשר לסם. בנסיבות אלה, לא נותרה ראיה המפלילה את העורר, זולת ההנחה כי אלי לא יכול היה להספיק להשליך את 29 המנות וכי, על-כן, משליך הסם חייב היה להיות העורר.

3.אפשר, כי מכלול הראיות, לרבות ההנחה שלעיל, מספיק הוא להעברת נטל הבאת הראיות על הנאשם על-פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-. אולם, כידוע, עוצמת הראיות הנדרשת לשלילת חירותו של אדם היא גבוהה יותר.

במקרה שלפנינו לא מצויה עדות כלשהי בדבר מעשים שעשה העורר, אלא התביעה מסתמכת על הנחה שיסודה בהגיון, אך היא לבדה אינה מספיקה למעצרו של אדם.

מסקנתי היא, איפוא, כי חומר הראיות הוא חסר.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הבקשה, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים: הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך 5,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בסך 50,000 ש"ח.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה.