בש"פ 2676/07 מחמד אלמסלמה נ. מדינת ישראל

1.

העורר מואשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, איומים, שהייה בלתי חוקית והחזקת סכין. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ומכאן הערר שבפניי.

2.

העורר הינו יליד שנת 1985. מוצאה של משפחתו מן השטחים. חלק מבני המשפחה קיימו קשרים, כך נראה, עם גופי ביטחון ישראלים. העורר הגיע לבית ספר בעיר באר-שבע כשהוא מצוייד בסכין. הוא ניגש במקום לשני קטינים, ודרש מהם, תוך השמעת איום, שימסרו לו כדור, ובהמשך הוא לקח מאחד מהם טלפון נייד. במהלך הדברים הוא שלף את הסכין וניסה להוציא את כרטיס הזיכרון מן הטלפון הנייד. העורר אף הניח את הסכין ליד צווארו של אחד הקטינים. אין מחלוקת בעניין קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. השאלה המרכזית הינה, אם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

3.

שירות המבחן בדק את עניינו של העורר. בתסקיר מסופר על כך שאביו ואחיו של העורר נרצחו על רקע שיתוף פעולה עם ישראל. מספר אחיות שלו חיות בישראל. על פי החלופה שהוצעה, ישהה העורר במעצר בית בביתה של אחת האחיות ובפיקוחה, וכן בפיקוחה של אחות נוספת. שירות המבחן המליץ לשקול שחרור לחלופה המוצעת. יחד עם זאת, חובה לציין כי שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון הינה גבוהה ככל שמדובר בעורר, וזאת לאור ההתרשמות מאורח חייו וממאפיינים שונים באישיותו.

4.

מצד אחד, מדובר אכן לכאורה בשוד בנסיבות מחמירות. יחד עם זאת, הנסיבות אינן חמורות מבחינת מדרג האפשרויות באשר לשוד מזוין. מצד שני, קיים סיכון גבוה, כפי שציין שירות המבחן בתסקירו. נקודה זו היא אשר שמטה את הכף לכיוון דחיית הערר.

לפיכך, הנני דוחה את הערר.