בש"פ 2680/01 מדינת ישראל נ. דימיטרי דינזון

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים העומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתשעים ימים נוספים.

1.ביום 9.7.00 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירות מין וכן מספר עבירות של אינוס ומספר עבירות של מעשי סדום. על פי המתואר בכתב האישום, המשיבים מואשמים כי חטפו ילדה קטינה, הכניסוה בכוח לרכבם ובמהלך שעות ביצעו בה התעללות מינית מזעזעת הכוללת מעשי אונס ומעשי סדום, וזאת על אף בכיה ותחנוניה הרבים.

2.בסמוך להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים וכי על אף שאין להם עבר פלילי, מסוכנותם עולה מאכזריות המעשים המיוחסים להם, ועל כן נעתר לבקשה. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה. ערר זה נדחה.

3.כעת מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. מתברר כי ביום 29.3.01 נסתיימה פרשת התביעה ובשלב זה קבועות שתי ישיבות לצורך שמיעת פרשת ההגנה: ביום 18.4.01 וביום 15.5.01.

4.בדיון לפניי טענו בהרחבה הן באת-כוחו של המשיב 1 והן בא-כוחו של משיב 2 על הנימוקים התומכים בשחרורם של המשיבים בחלופת מעצר. שניהם הצביעו על כך כי לאחר שהמתלוננת כבר העידה בבית המשפט, אין עוד חשש להשפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט. כן נטען, שמתוך חומר הראיות עולה כי המסוכנות של שני המשיבים הופרכה. מעדויותיהם של עדי התביעה עולה כי המשיב 1 הביע מיד צער על התנהגותו וכי במהלך האירוע לא איים ולא הפעיל אלימות. עוד צוין כי המשיב 1 סובל במעצרו ואף עשה ניסיון התאבדות. באת-כוחו הציעה חלופת מעצר של "מעצר בית" מלא אצל משפחה בנתניה, תחת פיקוח של 24 שעות ביממה. בא-כוח משיב 2 הצביע גם הוא על אי-מסוכנותו של מרשו, כפי שעולה מן העדויות שהושמעו בפרשת התביעה. כמו כן, שני המשיבים הם ללא עבר פלילי. כן הצביע בא-כוח משיב 2 כי הסנגוריה עשתה כל אשר לעיל ידה כדי לזרז את הליכי המשפט. עם כל זאת, נגרמה הימשכות בלתי מוצדקת בהליכים. בא-כוח המשיב 2 מציע חלופת מעצר, אשר תרחיק את משיב 2 לבאר-שבע, בה ישהה ב"מעצר בית".

5.באת-כוח המדינה, לעומתם, הצביעה על כך כי המשפט התנהל בקצב משביע רצון וכי בשל החומרה היתרה של העבירות לא הופרכה מסוכנותם של המשיבים. כן ציינה באת-כוח המדינה, כי הטענה שהמשפט ימשך עוד זמן ניכר הייתה מחייבת הודעה על כך מצד הסניגורים לבית המשפט, כדי שיקבעו תאריכים נוספים לפרשת ההגנה.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה להארכת מעצר של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. העבירות המיוחסות למשיבים הן חמורות ביותר וקיימת לגביהן חזקת מסוכנות סטטוטורית. יתרה מזו, הנסיבות המוחשיות של האירוע מצביעות על מסוכנותם המיוחדת של המשיבים. כן השתכנעתי כי המשפט התנהל בקצב משביע רצון, ויש לקוות כי יסתיים בהקדם האפשרי.

אי לכך, מוארך בזה מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל ביום 9.4.2001, או עד למתן פסק דין בעניינם בת.פ.ח. 1089/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.