בש"פ 2680-24 בש"פ 2680-24

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ), אשר דחה בקשה של העורר להסיר את האיזוק האלקטרוני ולאפשר יציאתו לעבודה.

בית המשפט קמא ציין במפורש בהחלטתו כי גם לשיטתו מן הראוי להקל בתנאים בהם מצוי העורר, וזאת בהינתן שהוא שוהה במעצר בפיקוח אלקטרוני מזה למעלה משישה חודשים. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהצדדים לא הגיעו להבנות (העורר עמד על בקשתו לאשר לו יציאה לעבודה במשך כשתיים עשרה שעות ביום, והמדינה התנגדה לכך בתוקף בטענה שהמעבר צריך להיות הדרגתי) הבקשה נדחתה (תוך אימוץ עמדת המדינה), תוך שאושרו חלונות התאווררות בלבד.

בהינתן האמור, ובשים לב לתסקיר שירות המבחן שהמליץ לאפשר יציאה לעבודה, ולנכונות שהביע העורר לפניי להסתפק ביום עבודה קצר מזה עליו עמד בשעתו, הגעתי למסקנה כי ניתן להיענות לבקשה המצומצמת יותר אותה הוא מבקש לעת הזו. כמו כן, מטעמי יעילות לא סברתי כי יש צורך במקרה זה להורות על החזרת הדיון בסוגיה זו לבית משפט המחוזי.

לפיכך, הערר מתקבל במובן זה שהמעצר בפיקוח אלקטרוני יומר במעצר בית באותו מקום, באותן מגבלות, באותו מערך פיקוח ותחת אותם ערבויות ופיקדונות.

העורר יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית לצורך עבודה מדי שבוע בימים א'-ה' בין השעות 16:00-8:00, וזאת בכפוף לכך שיימצא בפיקוח מתמיד של בנו, מר אוראל יהודה (שהוא אחד המפקחים).

מובהר בזאת כי העורר ימצא בכל שעות היציאה במקום העבודה – מטבח "סטקיית דוד המלך", וכי יגיע למקום העבודה ויחזור ממנו למקום מעצר הבית בדרך הקצרה ביותר. העורר לא יבוא במגע עם קהל הלקוחות של המסעדה.

למען הסר ספק מובהר כי הערבויות והפיקדונות שהופקדו יבטיחו גם עמידה בתנאים שנקבעו לעיל לעניין יציאת העורר לעבודה.