פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2682/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996
בשם המבקשת:
עו"ד נעימה חנאווי
החלטה
1.
מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים מיום 11.4.2014 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 22420-07-13 בבית משפט השלום בנתניה.
2.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. לפי המתואר באישום הראשון , הגיע המשיב לתחנת אוטובוס בשעות אחר הצהריים, בה ישבו שתי ילדות כבנות 12. מספר דקות לאחר הגיעו לתחנה, התקרב המשיב אל עבר הילדות, חשף בפניהן את איבר מינו והעיר לעברן הערה בעלת אופי מיני מובהק. אישה שהגיעה למקום נזפה בו, והילדות נמלטו מהמקום. בגין מעשה זה מיוחסת למשיב עבירת מעשה מגונה בפומבי בפני קטינות לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). במסגרת ההליך המשפטי בעניין האישום הראשון, הורה בית משפט השלום כי החל מיום 3.7.2013 ישוחרר המשיב למעצר בית עד ליום 4.7.2013. האישום השני
מתייחס לכך שהמשיב הפר את תנאי השחרור, ושהה מחוץ לדירתו מספר שעות.
3.
בתאריך 11.7.2013 עם הגשת כתב האישום המתוקן, לאחר הוספת האישום השני, עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. ביום 28.7.2013, לאחר מספר דיונים בסוגיית המעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. זאת לאחר שבא כוחו של המשיב הסכים כי קיימות ראיות לכאורה, וכי לדידו אין בעניין המשיב חלופת מעצר מתאימה.
4.
בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי נשקפת מהמשיב מסוכנות מינית של ממש, לנוכח נסיבות העבירה נשוא התיק העיקרי, וכן לנוכח העובדה כי למשיב הרשעה קודמת בביצוע עבירת מעשה מגונה בפומבי משנת 2000, ובמקביל להליכים דהיום תלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף בגין אותה עבירה, אשר בוצעה לכאורה בנסיבות דומות לתיק העיקרי. בנוסף, האישום השני מלמד כי לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. המשיב הפר את תנאי השחרור תוך יום אחד בלבד. לבסוף, נטען כי העיכובים בהתקדמות משפטו של המשיב נבעו מדחיות במתן המענה לכתב האישום מצידו של בא כוחו של המשיב.
בא כוח המשיב טוען כי אין הצדקה להמשך מעצרו של המשיב לנוכח נסיבות המקרה. אף אם התיק נדחה על מנת לערוך בדיקות שונות, עדיין אין להתעלם מכך שחלפו תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום.
5.
השיקולים שיש לשקול בבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים הם מסוכנותו של הנאשם וקצב התקדמות המשפט בעניינו. באשר למסוכנות המשיב, הרי היא נובעת הן מהישנות המקרים לכאורה, והן מהנסיבות המצביעות על חוסר מורא מהחוק, משום שהעבירה בוצעה לאור יום ובמקום ציבורי. יודגש שנפגעי העבירה הן שתי ילדות כבנות 12.
קצב המשפט הוא סוגיה מורכב יותר. הכרעת הדין קבועה להינתן בתאריך 1.5.2014. המענה לכתב האישום ניתן רק בתאריך 24.12.2013, דהיינו כחמישה חודשים וחצי לאחר הגשתו. במהלך תקופה זו נערכו בדיקות שונות, לרבות קבלת חוות דעת מוועדת אבחון לפי חוק הסעד. לאחר מכן ישיבה אחת בוטלה על פי בקשת הסנגור. שיקול נוסף במלאכת האיזון הוא מעשי בדמות העונש שצפוי המשיב לקבל היה ויורשע. שיקול זה רגיש הוא אך למצער קיים ברקע.
6.
בהינתן כל אלה, הנני נעתר לבקשה באופן חלקי ומורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 11.4.2014 בעשרים ושמונה ימים, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 22420-07-13 בבית משפט השלום בנתניה.
ניתנה
היום, י' בניסן התשע"ד (10.4.2014).
ש ו פ ט