בש"פ 2689/98 מדינת ישראל נ. אשרף רביע

1.זהו ערר המדינה על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים, לפיה נדחתה הבקשה לעצור את המשיב עד תום הליכי המשפט, משום שהתשתית הראייתית שהציגה התביעה לא הספיקה למעצר.

המשיב מואשם בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה - הכול בנסיבות מחמירות.

לפי כתב-האישום, קשר המשיב קשר עם אחרים לגנוב מקופת הנהלת בתי-המשפט סכום העולה על מליון ש"ח. הוא זייף, למיצער, 30 תעודות זהות של תושבים פלשתינאים ומאות שיקים הנחזים להיות נמשכים על-ידי מינהל הכספים של מערכת בתי-המשפט, והעביר את השיקים לאנשים שזהותם אינה ידועה, כדי לפדות באמצעותם את הסכום שרשם על השיקים. בסך הכל נפרעו באמצעות שיקים מזוייפים 1,206,706 ש"ח. באישומים נוספים מואשם המשיב בכניסה שלא כדין לישראל, בזיוף תעודת זהות על-מנת לאפשר כניסה שלא כדין לישראל ובזיוף רשיון לנשיאת מכשיר טלפון נייד במכונית.

2.האישומים מבוססים על הראיות הבאות: הודעת אדם שהורשע בזיוף תעודת זהות על-שם עמאווי, לשם כניסה שלא כדין לישראל, כי המשיב סייע לו על-ידי הדבקת תצלום בתעודה; תפיסת תצלום ברשות המשיב, הנושא חותמת משרד הפנים, של אדם שהורשע בכניסה שלא כדין לישראל תוך שימוש בתעודת זהות מזוייפת על-שם אלעארורי - שם המופיע גם בין שמות המוטבים בשיקים המזוייפים; עדות מומחה כי הנייר שעליו הודפסה תעודת הזהות על-שם עמאווי זהה לנייר שעליו הודפסה תעודת-זהות מזוייפת, שנתפסה כאשר אדם בשם ג'ארח בא לפדות שיק מזוייף ונמלט לאחר שנחשד; הודעות שני גובי שיקים מזוייפים כי קיבלו את השיקים מאחד שיש ראיות שהמשיב קשור עימו. השניים סיפרו כי בפגישה עם אותו אחד, ראוהו נכנס למכוניתו של המשיב וחוזר עם שתי תעודות-זהות מזוייפות ושלושה שיקים; תפיסת מכונת הדפסה בבית המשיב, שבבדיקה התברר כי נעשה בה שימוש לזיוף תעודות-זהות, אם כי לא תעודות-הזהות שבאמצעותן נפדו השיקים; מציאת טביעת-אצבע של המשיב על אחד השיקים המזוייפים. בנוסף לכך, קיימות ראיות על כניסה בלתי חוקית של המשיב לישראל וכן על זיוף רשיון נשיאת הפלאפון על-ידיו.

3.בית-המשפט המחוזי סבר כי ראיות אלה, שהן נסיבתיות, גם בהצטרפן אינן מבססות סיכוי סביר להרשעה. שכן, בלשון בית-המשפט, "הן בנויות נדבך על נדבך כך שאם נדבך אחד יפול ספק אם ניתן יהיה להרשיע את המשיב בעבירות של זיוף השיקים".

4.בעררה טוענת המדינה כי בית-המשפט המחוזי שגה בקובעו כי האישום הראשון מבוסס על ראיות נסיבתיות. לטענת המדינה, טביעת האצבע על השיק, תפיסת מכונת ההדפסה ברשות המשיב והראייה כי השתתף בזיוף תעודת זהות, הן ראיות ישירות המוכיחות את אשמתו של המשיב, והראיות הנסיבתיות אך מצטרפות לראיות אלה.

5.טענה זו אינה יכולה להתקבל.

כידוע, עבירות שאינן עבירות גוף חמורות, אינן מקימות חזקת מסוכנות, והנאשם בהן ייעצר עד תום ההליכים רק אם מנסיבות העניין עולה חשש כי הוא ימשיך במעשיו הפליליים. כך הוא כאשר חומר הראיות מצביע כי העבריינות היא מקור פרנסתו של הנאשם. לעומת זאת, ככלל, עבירות רכוש בודדות, במיוחד כאשר לנאשם אין עבר פלילי מכביד, כשלעצמן, אינן מעלות חשש לשלום הציבור.

מכאן, שבענייננו, ניתן להסיק רק מהאישום הראשון - המצביע כי המשיב הוא חבר בכנופיה העוסקת באופן שיטתי בקבלת כספים בדרכי מירמה ובזיוף בסכומים גבוהים - כי המשיב עלול לחזור לסורו אם ישוחרר ממעצרו. אישום זה מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, ובכללן, הראיות שהתביעה הגדירה כראיות ישירות. הלוא מכונת ההדפסה, שכאמור, על-פי מימצאי הבדיקה לא נעשה בה שימוש לצורך זיוף תעודות הזהות שבאמצעותם נגבו כספים, אינה מוכיחה ישירות עובדה זו. כך הוא גם בראיה המוכיחה זיוף תעודת זהות אחת. אף הראיה החזקה ביותר שבידי התביעה, היא טביעת האצבע על שיק בודד, אינה מוכיחה, כשהיא עומדת לעצמה, את כל רכיבי האישום הראשון.

מדובר איפוא, בשורה של ראיות נסיבתיות שהחללים שביניהם הם לא מועטים. בידי התביעה לא מצויה עדות ישירה כלשהיא (כגון: של שותף לעבירה) לקשירת הקשר ודרכי הפעולה של הקושרים. אפשר, כי הראיות הנסיבתיות, על אף החללים, יספיקו להעברת נטל הבאת הראיות על שכם המשיב על-פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב1982-, אלא שבראיות לכאורה במובן האחרון לא די כדי לשמש ראיות לכאורה לעניין מעצר עד תום הליכי המשפט. השאלה היא, אם על-פי חומר הראיות שבידי התביעה סביר כי יעלה בידיה לעמוד בנטל להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.

בענייננו, הראה בית-המשפט המחוזי בהחלטתו המפורטת, בה מנה אחת לאחת את כל הראיות שבידי התביעה, כי תשתית ראייתית זו אינה בעוצמה המספקת למעצר.

מסקנה זו מקובלת עליי. לפיכך אני דוחה את הערר.