בש"פ 2693/02 יהודה כהן (בן סלומון) נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פלפל), בה החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר הואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ומיוחסים לו המעשים הבאים: ביום האירוע הגיעו המתלונן ואדם נוסף (להלן - ניסן) לחנות העורר במרכז המסחרי בשדרות. ניסן רכש סיגריות מהעורר ובין השניים פרץ ויכוח ביחס למכירת סיגריות בהקפה. המתלונן התערב בויכוח ואז העורר אמר לו "אני אהרוג אותך, בוא לצד", התקרב אל המתלונן והחל להכותו באגרופיו בפניו ובראשו. מיד לאחר מכן שלף סכין ודקר את המתלונן בחזהו משמאל, בידו השמאלית ובברכו השמאלית. המתלונן הובהל לבית חולים, ואושפז שם לצורך טיפול.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגדו. כן מצא כי קיימת עילת מעצר, ולא ראה להחיל חלופת מעצר, נוכח מסוכנותו כפי שעולה מנסיבות העבירה, מסוכנות המתחזקת עקב עברו הפלילי הקודם בעבירות אלימות ואיומים.

4.בעררו, התמקד ב"כ העורר בטענה כי מעשיו של מרשו נעשו מתוך הגנה עצמית לאחר שבמהלך העימות בינו לבין המתלונן האחרון הוא זה שזינק עליו והביא לפגיעתו במתלונן כדי לגונן על עצמו. עוד נטען כי גרסת המתלונן עומדת בסתירה לגרסתו של ניסן חברו, ואת העובדה כי העורר נמלט מהמשטרה מיד לאחר האירוע יש להבין על רקע חששו לפנות למשטרה מפחד שתתנכל לו בעקבות פרשות קודמות בהן היה מעורב בעבירות כלפי שוטרים.

5.החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים מנתחת בפירוט את חומר הראיות ושיקולי המעצר, ואני רואה לנכון לאמצה.

חומר הראיות אכן מצביע לכאורה על מעורבותו של העורר בעבירה המיוחסת לו. הודעות המתלונן וחברו ניסן, פרטי העימות בין המתלונן לעורר ועדויות עדי ראייה נוספים כמו גם העדויות הרפואיות, מאששות את עובדות האישום לפיהן העורר דקר את המתלונן בסכין באיזורים שונים של גופו, מהם באיזורים רגישים סמוכים ללב, ואין ביסוס ראייתי לטענה כי מדובר בהגנה עצמית תוך שימוש באמצעים ההולמים באופן סביר את הסכנה שנשקפה לו. מהחומר עולה כי המתלונן לא היה מצוייד כלל בסכין והותקף על-ידי העורר בנשק קר בלא איום קודם כלפיו. הימלטות העורר מהמשטרה לאחר האירוע למשך 18 יום גם היא אינה מתיישבת עם טענתו כי הותקף על-ידי המתלונן ופעל באירוע כמתגונן, ואופי הפגיעות בגופו של הנפגע מעידות על מעשה תקיפה אלים, חמור, ומסוכן שבוצע בו.

אין ספק כי קמה עילת מעצר כנגד העורר בגין מסוכנות, שחומרתה גוברת נוכח עברו הפלילי. לחובתו 4 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ואיומים ותלויים נגדו שני מאסרים על תנאי בתיקים שונים. יתר על כן, נוכח בריחתו מהמשטרה לאחר האירוע, קיים חשש כי אם ישוחרר העורר ממעצרו הוא עלול להימלט מהדין או לשבש בדרך אחרת את הליכי המשפט.

בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי בהחליטו כי אין מקום להחלת חלופת מעצר.

דין הערר להידחות, איפוא.