בש"פ 2705/03 רונן בר שירה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 18.3.03. בהחלטה נקבע כי העורר יישאר במעצר, על אף שחלפו למעלה משבעה חודשים מאז נעצר לראשונה.

העורר סבור כי ראוי היה לשחררו כבר עתה, ולו מן הטעם שאין כל מקום להניח שמשפטו יסתיים תוך תשעה חודשים בשל שטרם נשמעו בו הוכחות. הוא סבור כי כבר עכשיו יש לדון בעניינו כאילו ביקשה המדינה, פעמיים, מעבר לתשעה חודשים. זאת לאור התחזית שבפיו לגבי התמשכות המשפט.

נציגת המדינה מבקשת לדחות את הערר. היא מציינת כי עילת המעצר אינה נודעת למסוכנותו הפיסית של העורר כי אם לעובדה שאין להבטיח בדרך אחרת את המשך התייצבותו במשפט. היא מצביעה על עברו הפלילי החמור ועל העובדה שהוא נהג בעבר להכשיל את הדיון במשפטו בשל שהתמיד שלא להתייצב בישיבות אליהן הוזמן. נציגת המדינה מצביעה גם על החשש ממשי לשיבוש הליכי המשפט אם ישוחרר העורר. היא מדגישה גם השיקולים הצריכים היום שונים מן השיקולים אותם יש להביא בחשבון בעת שמתבקשת הארכה מעבר לתקופת תשעת החודשים הקצובה למשפט בחוק.

כתב האישום מייחס לעורר שורה של עבירות מרמה חמורות, המצביעות, לכאורה, על היותו של העורר עבריין סדרתי. בשלב זה של ההליכים אין עילה להתערב בהחלטת הערכאות הראשונות כי לא נתקיימו נסיבות חדשות המצדיקות לשנות מן ההחלטה המורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. יחד עם זאת ברור, כי משתבקש המדינה, אם תבקש, להאריך את מעצרו עוד, יהיה צורך לשקול שיקולים נוספים ואחרים.

הערר נדחה.