בש"פ 2713/02 מוראד עומר מוברשם נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אמינוף) בו קבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירות של סחר בסם מסוכן שהרקע להן, כמפורט בכתב האישום, הוא כדלקמן: העורר הגיע ביחד עם אחר, חאלד, מכפר מגוריהם לקניון בקרית שמונה לשם ביצוע עיסקת סמים שבמהלכה אמורים היו השניים לקבל מאחרים חשיש והרואין. בקניון פגשו שני אנשים נוספים, והם התחלפו ביניהם בשני כלי רכב בהם נסעו ופנו אל איזור מטעים בקבוץ שניר, שם העבירו את הסמים מאחד לשני, כאשר העורר וחאלד קבלו חשיש במשקל 10 ק"ג והרואין במשקל של חצי קילוגרם. בעת יציאת כלי הרכב מהמטעים, נתקל בהם רכב משטרתי והסם הושלך מהרכב. הוא נתפס על ידי המשטרה מספר ימים לאחר מכן. על יסוד ארועים אלה יוחס לעורר חלק בעסקת הסחר בסמים המסוכנים.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו לאחר שמצא כי קימות ראיות לכאורה נגדו, ומשמצא כי קיימת עילת מעצר נגדו בלא שחלופה תוכל להשיג את מטרת המעצר.

4.נימוקי העורר נסבו בעיקר על היבט הראיות לכאורה אך נטען גם להעדר עילת מעצר נגדו, ומכל מקום, להתאמתה של חלופת מעצר בעניינו.

5.בחנתי את חומר הראיות ובאתי לידי מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי דרישת קיומן של ראיות לכאורה באה על סיפוקה בענין זה. מעורבותו של העורר בפרשת הסמים עולה מתשלובת הראיות הנסיבתיות והודאתו החלקית במהלך חקירתו, בדרך הבאה:

נפתח בראיות הנסיבתיות:

בזכרון דברים שנרשם על ידי אלי אללי מיום 27.9.01 הוא מתאר כי בסיור משטרתי באיזור קיבוץ שניר הבחין בשני רכבים - רנו ופג'ו - היוצאים בזה אחר זה ממטעי הקיבוץ והדבר עורר את חשדו בשל הידיעות כי מבוצעות שם עסקות סמים. הוא השתלב בין שני הרכבים, ובמהלך הנסיעה רכב אחד ביצע במפתיע פנייה שמאלה ולאחריו פנה הרכב השני ולאחר זמן עוכבו המכוניות כאשר במכונית הרנו נמצאו העורר וחאלד, ובמכונית הפג'ו נמצאו אחמד מהרג' ומוסטפה נאסר הנאשמים גם הם באותה פרשה. בוצע חיפוש במכוניות וכן נעשו סריקות באיזור המטעים ולא נמצא דבר באותו מועד.

ב1.10.01- נמצא בדרך גישה לקיבוץ שניר ילקוט בית ספר שהכיל חשיש והרואין. למקום הגיע השוטר אלי אללי עם חבלן משטרה אשר טיפל בחפץ כחפץ חשוד וביצע בו פיצוץ (מזכר מ-1.10.01). לאחר פיצוץ התיק נתגלו שרידי הסמים ואללו שקל את הסמים והכניס אותם לשקית ומסרם לתחנת עכו (מזכר ברק מ-3.10.01) על פי מזכר של אללו מיום 2.10.01 התיק נמצא זרוק באותו מקום בו עקף הרכב המשטרתי את הרכב השני מבין שני הרכבים שיצאו מהמטעים ביום ה-27.9.01.

העורר נעצר ביום 12.2.02 בביתו. הודעתו הראשונה נגבתה ב-12.2.02 ב-8:30 בבוקר, לאחר שהוזהר כי הוא חשוד בעבירות סמים ואינו חייב לומר דבר. בתחילת חקירתו סירב להגיב ולשתף פעולה. במהלך החקירה, כשעה לאחר תחילתה, פנה בבקשה לדבר עם חוקריו ב"ארבע עיניים" על דברים שלא רצה כי ייכללו בהודעתו (במיזכר השוטר מוניר מ-12.2.02). החוקרים ניאותו לבקשתו והקליטו את השיחה שתומללה והוגשה כראייה.

הדברים שנאמרו על ידי העורר מחוץ לחקירה הפורמלית מצביעים על מעורבות ישירה בעיסקת הסמים. הוא מספר על נסיעתו המשותפת עם חאלד לקרית שמונה, פגישתו עם אנשים נוספים שנסעו במכונית אחרת, נסיעתם המשותפת של נוסעי שתי המכוניות למטע, וקיום מטרה להשיג סמים. יחד עם זאת הוא עומד כל העת על טענתו כי הוא וחאלד לא קבלו לידיהם את הסמים, אך מצד שני הוא יודע לספר כי ה"חפצים" (קרי: הסמים) נזרקו וחשבו אותם לרימונים ולכן פוצצו אותם. בדבריו הוא מתייחס לחשיש ואינו מזכיר הרואין. לאורך כל השיחה בולט פחדו מפני שותפיו לפרשה והוא עומד בעקשנות על כך שאינו רוצה לכלול את הדברים שאמר בהודעתו. כתוצאה מכך, שתי ההודעות הפורמליות שנגבו ממנו כוללות הכחשות גורפות ושמירה על זכות השתיקה.

חומר הראיות בהצטברותו מצביע על מעורבות העורר בעיסקת הסמים, אף שזו לא בשלה לכלל עיסקה סופית בשל התערבות המשטרה ותפיסת הסם. על יציאת המעורבים בפרשה מאיזור המטעים של הקיבוץ מעיד הן איש המשטרה אללו והן העורר עצמו. מעורבות רכב המשטרה בין שתי מכוניות הנאשמים הביאה ככל הנראה לזריקת הסם ולכך מתייחס גם העורר בדבריו. הסמים נתפסו מספר ימים לאחר מכן, וחבלן משטרה פוצץ את השק כחפץ חשוד. העורר בשיחתו עם החוקרים מדבר על פיצוץ חבילת הסמים עליה שמע מחבריו, והדברים נקשרים עם טיפולו של חבלן המשטרה בתיק הסמים מספר ימים לאחר מועד הארוע. המשקל המצטבר של מרכיבי הראיות הנסיבתיות, בתוספת אמרותיו של העורר נותנים תמונה ראייתית מספקת של מעורבות העורר בעיסקת הסמים, למרות שהוא מכחיש כל העת כי קיבל לידיו את חבילות הסמים, ומתייחס לחשיש בלבד ולא להרואין. הכחשות אלה תתבררנה, כך יש להניח, במשפט גופו, אולם אין בהן כדי לשלול קיומה של תשתית ראייתית לגבי חלקו של העורר בעסקה המתוכננת הגם שאת פרטי מעורבותו יהיה צריך לברר במשפט גופו.

6.בא כוח העורר העלה את שאלת קבילות אמרותיו של העורר "מחוץ לחקירה" בטענה כי דבריו לחוקרים נאמרו במסגרת תישאול ראשוני בלא שקדמה להן אזהרה, באופן שהעורר לא היה מודע לזכותו לשתוק ולא ידע כי הוא חשוד בעבירות הסמים המיוחסות לו. על פי הטענה, אף שהעדר אזהרה אינו מביא לפסילה אוטומטית של ההודאה, הוא מהווה אחד השיקולים שיש לשוקלם בהקשר לקבילותה.

אינני רואה ממש בטענה זו.

מחומר הראיות בתיק עולה כי הודעתו הפורמלית של העורר נגבתה ביום ה-12.2.02 בשעה 8:35 ובפתיחתה הוצגו בפניו האישומים בהם הוא נחשד והוא הוזהר בנוסח המקובל. ממזכר שנרשם על ידי החוקר מוניר ב-12.2.02 בשעה 15:45 עולה כי הוא החוקר שגבה את הודעת העורר מתחילתה ובסיום גליון 2 של ההודעה בסמוך לשעה 9:25 נותר לבדו עם העורר ואז פנה אליו העורר מיוזמתו וביקש לומר דברים בארבע עיניים מבלי שהם ייכתבו. בעקבות זאת אמר את הדברים שהובאו לעיל, אשר ברובם הגדול הוקלטו. יוצא, אפוא, כי דבריו של העורר כפי שהוקלטו נמסרו על ידו אגב חקירתו ולאחר שהוזהר כדין ולא במסגרת תישאול ראשוני, כנטען על ידי הסניגוריה. מכאן, שלא מתעוררת כלל השאלה מה דין אמרותיו המוקלטות של העורר מבחינת עמידתם של גורמי החקירה בחובת מתן אזהרה לחשוד.

שאלה אחרת שבודאי תעסיק את בית המשפט בבואו להעריך את ראיות התביעה תתייחס למשקלם של דברי העורר שהוקלטו נוכח בקשתו של העורר שלא לכלול אותם בהודעותיו הפורמליות, בהן לא שיתף כל פעולה עם המשטרה: האם אמר את אשר אמר "מחוץ לחקירה" כדי שלא ייחשף בפני חבריו כמי שהסגירם, או שמא כדי להשיג רווח מישני בשחרורו מן המעצר? אין מקום להערכת משקלם של הדברים בשלב זה, וניתן לומר כי לצורך הליך המעצר, תשלובת ההודאה המוקלטת של העורר בד בבד עם הראיות הנסיבתיות מספקות את דרישת הראיות לכאורה כנדרש.

7.אשר לעילת מעצר: מדובר במעורבות העורר בעבירות סמים שחזקת המסוכנות מובנית לגביהן. חזקה זו באשר לעורר לא הופרכה ואף התחזקה נוכח קיום עבר פלילי בעניינו הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות.

8.בנסיבות הענין ונוכח מסוכנותו של העורר, איני רואה מקום לחלופת מעצר בעניינו משהסכנה בהמשך מעורבותו בעבירות סמים אינה נמנעת דרך כלל באמצעות חלופת מעצר, ולא השתכנעתי כי חלופה כזו עשויה להשיג את מטרת המעצר במקרה זה.

הערר נדחה.