בש"פ 2717/05 מדינת ישראל נ. סמיר אחרינו

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בגין שלושה אישומים, שעל פי הנטען, בוצעו בחודשים נובמבר ודצמבר 2003. על פי גרסת המדינה, סייע המשיב באחד המקרים לבצע שוד במהלכו נגנב רכוש ניכר, ובמקרה נוסף מיוחסת לו עבירה מוגמרת של שוד, אף שהוא עצמו לא נטל בו חלק פעיל, ואחרים ביצעו עבורו את המלאכה. כאן ראוי להוסיף ולהדגיש, כי לא רק רכוש נגנב מהקורבנות, אלא שתוקפיהם גם נהגו בהם באלימות חריגה בחומרתה.

משהובא המשיב בפני בית המשפט המחוזי בחודש פברואר 2004, לא נעתר סגן הנשיא המלומד לבקשת המדינה לעצור אותו עד תום ההליכים, והורה על שחרורו לחלופה שהותנתה בשהייה במעצר בית ובהפקדתן של ערבויות שונות. דא עקא, לא חלף זמן רב עד שנמצא כי המשיב הפר את תנאי השחרור, ובחודש אפריל 2004 הורה בית המשפט על מעצרו בשנית.

בחודש ינואר 2005, ולאחר שחלפו 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ובית משפט זה נעתר לה. אולם גם משחלפו שלושה חודשים מאז ניתנה אותה החלטה, נראה כי משפטו של המשיב רחוק מסיומו, ועל כן עותרת המדינה בשנית להארכת מעצרו. לבקשה זו מתנגד בא-כוחו של המשיב, עו"ד ש' בלומנפלד, אשר סבור כי משפט שולחו היה יכול להסתיים זה מכבר, לולא מחדלים בהם חטאה התביעה. לטענה זו בדבר מחדלים יש תימוכין בהחלטותיו של בית משפט קמא, אולם זה אינו העיקר בעיני, אלא העובדה שגם היום, כשנה לאחר מעצרו המחודש של המשיב, לא ברור כלל מתי יסתיים המשפט. השופט המלומד של בית משפט קמא קבע ישיבה אחת בלבד, וברור שלא יהיה די בה, הואיל ומפיו של עו"ד בלומנפלד למדתי כי תחילה יישמעו עדי ההגנה למשפט הזוטא, ורק לאחר מכן יישמעו העדים למשפט גופו. יתרה מכך, אך טבעי הוא כי לצדדים יידרש זמן כדי להיערך לסיכומים, ומותר להניח כי יידרש פרק זמן נוסף לכתיבתה של הכרעת הדין.

אכן, העבירות המיוחסות למשיב חמורות הן, ומכאן הסכנה הנשקפת ממנו אם יינתן לו להתהלך חופשי. אולם, ככל שהמעצר הלך ונמשך, כך הלך ופחת המשקל שיש לייחס לסכנה הנשקפת ממנו, ומאידך הלך וגבר משקלה של זכותו לחירות. העולה מכך הוא, שהולכת וקרבה השעה שבה יהיה צורך להורות על שחרור המשיב, ועל כן איעתר לבקשת המדינה בחלקה, כדי לאפשר לה לפנות לבית משפט קמא ולבקשו לקבוע מועדים נוספים לשמיעתו של תיק זה. אם הדבר לא יסתייע מחמת יומנו העמוס של בית המשפט, כי אז יהיה רשאי המשיב לשוב ולפנות לבית משפט קמא ולהציע חלופת מעצר, שאם תימצא ראויה, יורה בית המשפט על שחרור המשיב בתוספת תנאים עליהם יחליט לפי שיקול דעתו.

מעצרו של המשיב מוארך עד ליום 22.4.05.