בש"פ 272/06 נפתלי אדרי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) אשר דחה בקשה לעיון חוזר שהוגשה לפניו.

2.העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בביצוע מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בפומבי, כליאת שוא, תקיפה לשם ביצוע פשע, ואיומים. באישום הראשון מיוחס לעורר ביצוע מעשים מגונים בקטין בעת שנסע עמו ברכבו. לאחר מכן, טלפן העורר לקטין וקבע עמו פגישה וכאשר נפגשו, ביצע בו שוב מעשים מגונים על-ידי מישוש איבר מינו, מעל בגדיו, ומתחת להם. הוא לקח את הקטין למרתף תת-קרקעי בבנין בו הוא גר, חסם את היציאה בחפץ כבד, זרק את הקטין על מזרן שהיה במקום, ואחז בכוח בראשו והכניס את איבר מינו לפיו. לאחר מכן, הכניס העורר את איבר מינו של הקטין לפיו שלו. בעקבות זאת, ניסה העורר להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין אך לא השלים את מעשהו עקב התנגדות הקטין. הוא שפשף את איבר מינו של הקטין, וכך - לאחר שכל אחד מהם בא על סיפוקו - התיר לקטין לצאת מן המרתף.

על-פי עובדות האישום השני, ביצע העורר בקטין שני מעשים דומים, במרתף ביתו. תוך כפייה בכח, ניסה להכניס את איבר מינו לפיו של הקטין, וכאשר זה סירב התיישב עליו וניסה להחדיר בכח את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. הוא איים עליו כי אם יתנגד יכה אותו.

על-פי האישום השלישי, הכניס העורר קטין שלישי למרתף, והפילו בכח על המזרן והפשיטו. הוא ניסה להחדיר בכח את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין, חרף התנגדותו. הוא בא על סיפוקו וחדל ממעשיו, ואז הורה לקטין להתלבש והסיעו לביתו.

על-פי עובדות האישום הרביעי, הביא העורר קטין רביעי למרתף ביתו. הוא הסיר את בגדיו בכח, ונגע באיבר מינו אך נוכח התנגדות הקטין הסיעו לביתו.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. במהלך הדיון לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, והשאלה התמקדה בחלופת מעצר. הוגשו תסקירי שירות מבחן. בית המשפט קבע כי אין במעצר הבית המוצע בבית אמו של העורר ובהשגחת אחיו כדי לאיין את מסוכנותו ולפיכך מצא כי יש לעצרו עד תום ההליכים.

4.כעבור מספר חודשים, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, בטענה כי המשפט בעניינו צפוי להימשך חודשים רבים, ואף לגלוש לשנת 2007. הוא הניח בפני בית המשפט חוות דעת נגדית לתסקיר שירות המבחן, על-פיה ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כי אין מקום לשנות מהחלטת המעצר שניתנה לגבי העורר.

5.ערר זה מכוון כנגד דחיית הבקשה לעיון חוזר. נטען בפנינו כי הדיון הראשוני באישומים כנגד העורר צפוי להתקיים רק במחצית חודש מאי 2006, והמשפט עתיד להימשך זמן רב בהינתן מספרם הרב של העדים הצפויים להעיד. כן נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לחוות הדעת המקצועית שהוגשה בעניינו של העורר וכי לא היתה התחשבות מספקת בנסיבות האישיות של העורר בהיותו נשוי ואב לשני ילדים ועצור מזה כמחצית השנה. העורר ביקש כי תיעשה פנייה נוספת לשירות המבחן כדי שיבחן בשנית את שאלת מסוכנותו.

6.אין מקום לערר זה ודינו להידחות. מושכלות ראשונים הם כי עילה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר מחייבת על-פי סעיף 52 לחוק המעצרים גילויין של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה המקורית. בענייננו, לא נתקיים אף אחד מתנאים אלה, ולפיכך לא נתגבשה עילה לעיוןחוזר.

המדובר בעורר שמסוכנותו רבה עד מאד. מסוכנות זו הופנתה כלפי מספר קרבנות פוטנציאליים מזדמנים, והיא נושאת אופי של עבריינות מין הננקטת כעניין של שיטה, כאשר העורר יוצר קשר עם קטינים מזדמנים, מביאם למרתף ביתו ועושה בהם מעשי מין קשים בכפייה ותוך שימוש בכח ואלימות.

בית המשפט המחוזי בדין לא ראה לסמוך על חלופת מעצר במקרה זה, שכן על פני הדברים, קשה לראות כיצד ניתן לנטל מסוכנות כה גדולה בחלופת מעצר, ותהא חלופה אחראית ומסורה. תסקירי שירות המבחן שבחנו את עניינו של העורר מצאו כי הוא אינו מודע לחומרת האישומים נגדו, הוא נעדר גבולות פנימיים, חסר יציבות בכל המישורים, נוטה להתמכר לסמים, ופועל על-פי דחפים לא מרוסנים. לפיכך, הגיע הגורם המקצועי לכלל מסקנה, כי לא חלה הפחתה ברמת הסיכון מפניו, ולפיכך נמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

7.הבקשה לעיון חוזר אינה מצביעה על נסיבות חדשות כלשהן המצדיקות בחינה מחודשת של החלטת המעצר. חוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית שהגיש העורר לצורך הבקשה לעיון חוזר אינה רואה בו מסוכנות וממליצה לשחררו לחלופת מעצר. אינני רואה בחוות דעת זו משום עילה לשנות מהחלטת המעצר. הגורם המקצועי המוסמך לבחון את מסוכנות הנאשם ולהציע חלופת מעצר הוא שירות המבחן, והוא, כאמור, שלל כל אופציה של שחרור. יתר על כן, בנסיבות מקרה זה, מסוכנותו הרבה של העורר ניכרת גם בלא חוות דעת מקצועית, בהשתקפותה מפרטי האישומים הרבים התלויים נגדו, והקורבנות הרבים, הצעירים לימים שנפלו טרף ליצריו המעוותים. גם הזמן שחלף אינו מצדיק, כשלעצמו, עיון חוזר בהחלטת המעצר, והצפי להתמשכות המשפט בגדרי עניין זה אינו מצמיח, בשלב זה, עילה לעיון חוזר, מה גם שקיים מסלול מקביל לבחינת המשך המעצר לצורך המשפט במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים.

לאור האמור, לא מתקיימת עילה לעיון חוזר בנסיבות שלפנינו, ומכאן שלא מצאתי טעם בפנייה לשירות המבחן לצורך הערכה נוספת של מסוכנותו של העורר.

דין הערר להידחות.