בש"פ 2720/12 שרון בן חמו נ. מדינת ישראל

1.

בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ז' בוסתן) בעמ"ת 54869-03-12 מיום 30.3.2012, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט ה' אבו-שחאדה) במ"ת 16431-11-11 מיום 29.3.2012 לשחרר את המבקש ממעצרו בתנאים, והוחלט להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וכן עבירה של הכנת סם. על-פי כתב האישום, מכר המבקש לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 9.9 גרם , ובהמשך כמות נוספת של הסם הזה, במשקל 4.86 גרם , בתמורה לסך של 4,300 ₪. המבקש גם נטל חלק פעיל בערבוב הסם עם חומר ערבוב ובחלוקתו למנות לצורך הפצתו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 27.12.11, קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, והורה על הכנת תסקיר מעצר.

4.

בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי שירות המבחן התרשם כי המבקש הוא בחור חלש, ילדותי ובלתי בשל, אשר לאורך השנים התקשה בניהול אורח חיים תקין. שירות המבחן עמד על עברוֹ הפלילי המכביד של המבקש, ועל העובדה כי לא היה בשני עונשי המאסר שכבר ריצה כדי לעודדו לעשות שינוי באורח חייו העברייני. לאור זאת התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון משמעותי להמשך ביצוע עבירות מצד המבקש. כמו-כן, שירות המבחן סבר כי חלופת המעצר שהוצעה, מעצר בבית הורי המבקש, אינה ראויה ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש. לפיכך לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרור.

5.

לנוכח האמור בתסקיר המעצר, ביקש בא-כוח המבקש מבית המשפט השלום שיורה לשירות המבחן לבחון חלופות מעצר אחרות. בהחלטתו מיום 1.2.12 דחה בית משפט השלום את הבקשה והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

6.

על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, ובו טען לחולשה בראיות וכנגד סירובו של בית משפט השלום לאפשר בחינת חלופות מעצר אחרות. בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט ר' אמיר) מיום 11.3.2012 ניתן תוקף להסכמת הצדדים על דחיית הערר; על כך שהעורר "לא יפתח עוד את נושא הראיות לכאורה, גם לא במישור של חולשה יחסית" ; על כך שאין מחלוקת על עילת מעצר; ועל כך שהעורר יוכל לבקש מבית משפט השלום עיון מחדש כדי לבחון חלופת מעצר אחרת. צויין כי המשיבה מתנגדת לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר כלשהי, אך אינה מתנגדת להגשת הבקשה ולהפניית המבקש לתסקיר נוסף.

7.

בהתאם להסכמת הצדדים הגיש בא-כוח המבקש בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום. בית משפט השלום הורה לשירות המבחן לבחון חלופות מעצר נוספות בעניינו של המבקש. בתסקיר המשלים מצא שירות המבחן כי אחת מן החלופות המוצעות עשויה להשיג את תכלית המעצר. עם זאת, ציין שירות המבחן, "כשברקע אופי העבירה המיוחסת לו, והסיכון להמשך ביצוע עבירות בעלות אופי דומה, למרות איכות המפקחים – אנו מתקשים להמליץ על כך" . בהחלטתו מיום 29.3.12 קבע בית משפט השלום " יובהר כי את עמדתי אמרתי בהרחבה בהחלטתי מיום 1.2.12, אך לאור החלטתו של כב' השופט אמיר וכן בהתחשב ברושם החיובי שהותירו המפקחים המוצעים על שירות המבחן, הרי שבנסיבות אלה יש להורות על שחרור המשיב ".

8.

המשיבה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, שגה בית משפט השלום כאשר שחרר את המבקש מתוך הנחת יסוד מוטעית שכך הורה לו לנהוג בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופטת ז' בוסתן) קבע כי

לא היה מקום להבין מהחלטתו של השופט ר' אמיר שאם תימצא חלופה ראויה יהיה על בית משפט השלום להורות על שחרור המשיב. לגופו של עניין קבע בית המשפט המחוזי כי על אף שהמפקחים הם ראויים, הרי שאין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש, ולכן קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בקשת המבקש לאפשר לו להגיש ערר נוסף בסוגיית דיות הראיות, נדחתה.

נימוקי הבקשה

9.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהסתמכוֹ על המלצת שירות המבחן. לטענתו צדק בית משפט השלום שעל אף המלצת שירות המבחן, קבע כי יש לשחררו לחלופת מעצר. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שבית משפט השלום הורה על שחרור המבקש מכיוון שראה עצמו מחוייב לעשות כן לאור החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש כי חרף ההסכמה הדיונית בין הצדדים יש לאפשר לו הגשת ערר נוסף על דיות הראיות.

דיון והכרעה

10.

איני סבור כי העניין דנן מגלה עילה למתן רשות לערור ב"גלגול שלישי". בקשתו של המבקש אינה מצביעה על השלכות רוחב כלשהן, אלא תחומה לנסיבותיו הקונקרטיות של עניינו-שלו. גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית משפט השלום הבין כנראה את החלטת בית המשפט המחוזי (השופט אמיר) באופן המחייב אותו לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, במידה ותימצא חלופה ראויה (עמוד 50, פיסקאות 1-3 להחלטה). מכל מקום, בין אם נותר בית משפט השלום בעמדתו כבתחילה, בין אם לאו, דומה כי החלטת בית המשפט המחוזי בערר היא נכונה. בית המשפט המחוזי שקל את כלל נסיבות העניין, בכללן את האמור בתסקיר שירות המבחן, עד שבא למסקנה כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש. מסתבר כי אכן זהו מצב הדברים. לעניין בקשת המבקש להגשת ערר נוסף בסוגיית הראיות לכאורה, לא הצביע המבקש על טעמים המצדיקים חריגה מהסכמת הצדדים בעניין זה. יצויין אמנם כי כריכת הסכמה על דחיית ערר בד בבד עם התחייבות לא "לפתוח" עוד את נושא הראיות, ופנייה בבקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום כדי שיורה על תסקיר לשם בחינת חלופות אחרות, הסכמה שכורכת את כל אלה, איננה דבר טרביאלי. יחד עם זאת, משהוסכם כך, הדבר מחייב. בגדרי אותה הסכמה גם צויין בשעתו באופן מפורש כי "המשיבה מתנגדת לחלוטין לשחרור, ובפרט לחלופות האמורות, או לכל חלופה אחרת, וזאת בין היתר בשים לב לנאמר בתסקיר הקיים ביחס לעורר עצמו וביחס לחלופות ביתיות אחרות – ואולם לא יתנגדו להגשת בקשה כאמור לבית משפט קמא ולהפניית העורר לשירות המבחן לצורך תסקיר, תוך שמובהר שאין בכך גם לטעת ציפיות, וכי עמדת המשיבה חד משמעית נגד שחרור" (עמוד 1 לפרוטוקול בית המשפט המחוזי (השופט ר' אמיר) מיום 11.3.2012). לא היה אפוא בסיס ממשי לסבור שדי בכך ששירות המבחן ימליץ על חלופה, כדי להורות על שחרור.

11.

הבקשה למתן רשות ערר נדחית.