בש"פ 2731/99 ראיד שחאדאת נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בצוותא-חדא עם נאשם אחר. הנאשם האחר עומד לדין בעבירת רצח ואילו העורר עומד לדין בעבירה של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה. בית-משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפניי.

שאלה אחת עומדת לפניי להכרעה - בשאלה זו בלבד טענו באי-כוח בעלי-הדין - והיא בנושא חלופת מעצר.

נסיבות העניין היו אלו, שבעקבות ריב קודם שהיה בין העורר ואותו נאשם אחר לבין שניים אחרים מבני משפחתם - ולמחרת יום הריב - התנפלו העורר והנאשם האחר על אחד מבעלי-הריב שלהם מיום האתמול. הנאשם האחר החזיק סכין בידו; העורר אחז מוט ברזל בידו; ובהתנפלם על בעל הריב בצעקות "אני ארצח אותך יא ערס" (הנאשם האחר) ו"אני אהרוג אותך" (העורר לפנינו), נעץ הנאשם האחר את הסכין בגופו של בעל הריב בעוד העורר מניף את מוט הברזל מעליו. נתמזל מזלו של העורר ודודו, אשר היה נוכח במקום, תפס אותו והרחיקו מזירת המעשה. הנתקף נפח את נשמתו ומכאן אישום הרצח כנגד הנאשם האחר. מכאן אף האישום נגד המשיב, שהתביעה סיפקה עצמה באישום של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה.

אין ספק כי מעשה העורר מקים עליו חזקה לקיומו של יסוד סביר לחשש שיסכן בטחונו של אדם כהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. חזקה זו מתחזקת בשים לב להרשעותיו הקודמות של העורר, בהן תקיפה הגורמת חבלה ממש. השאלה אינה אלא אם עלה בידו של העורר לסתור את החזקה, ואם חלופת מעצר תסכּוֹן.

תשובתי לשאלה היא בשלילה. לא נוכל לומר על העורר כי פעל בשעת כעס מיידי. באותו יום מר-ונמהר ביקשו העורר והנאשם האחר לפרוע חשבון מיום האתמול, ומכאן שתיכננו את מעשיהם מראש. אדם שכך מתכנן את מעשהו הינו אדם מסוכן לבטחונו של הפרט והכלל. לא זו בלבד שהעורר הוכיח את עצמו כקצר-פתיל, אלא שנתמזל מזלו ואך כפשׁע היה בינו לבין אפשרות כי יואשם ברצח אף-הוא. לולא אותו דוד טוב-ומיטיב היה מצבו של העורר חמור הרבה יותר. ואולם עובדה זו, באשר היא, אין בה כדי לעשות את העורר פחות מסוכן לפרט ולכלל.

הערר נדחה.

היום, י"ט באייר התשנ"ט (5.5.99)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99027310. G01