בש"פ 2732/01 מדינת ישראל נ. שלווה דזנשווילי

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - מפי השופט ב' אזולאי - לשחרר את המשיב בחלופת מעצר ל"מעצר בית".

1.כנגד המשיב ושלושה נאשמים נוספים הוגש ביום 15.2.01 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו מיוחסת להם עבירה של שוד מזוין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 31.1.01 בשעות הלילה נכנסו ארבעת הנאשמים לבית עסק למשחקי מזל באשדוד, כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדח. לאחר שהנאשמים כפתו את השומר שהיה במקום באזיקים, תוך איומי אקדח ושימוש במכות שהביאו לפציעתו, הם גנבו מבית העסק רכוש רב. הרכוש הועמס על משאית שהובאה מבעוד מועד והובל למחסן בחולון.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיב והנאשמים האחרים עד תום ההליכים. תחילה דן בית המשפט בעניינו של נאשם 1 וביום 20.3.01 הורה על מעצרו עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה, אשר התברר בפני חברי השופט מ' חשין. השופט מ' חשין התרשם כי הנאשם 1 נגרר אחר שלושת חבריו ונתן לו להנות מן הספק כי חלקו במעשה השוד היה שולי בלבד. על כן הורה בית משפט זה ביום 30.3.01 לשחרר את נאשם 1 בחלופת מעצר, אם תימצא חלופה ראויה לדעתו של בית המשפט המחוזי.

3.ביום 21.3.01 דן בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב. בא-כוחו לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אימו, תחת פיקוחם של שלושה ערבים, וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן. בא-כוח המשיב תמך את עמדתו בנסיבות חייו הקשות של המשיב ובעובדה שאין לו עבר פלילי. בא-כוח המדינה התנגד לשחרור לחלופת מעצר, למרות תסקיר המעצר, וטען כי למסוכנות הנובעת מנסיבות ביצוע העבירה מתוספת מסוכנות בשל היותו של המשיב נרקומן, אשר אף ניסה במהלך החקירה להכניס סם מסוכן לבית המעצר.

4.ביום 2.4.01 קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיב והורה לשחררו בחלופת מעצר. וכך מנמק בית המשפט את ההחלטה:

---לאור העובדה שהוחלט בבית המשפט העליון להורות על שחרורו של [נאשם 1] בתנאים של חלופה למעצר, ולאור המלצת שירות המבחן לשחררו בתנאים של חלופה למעצר, ובהתחשב במכלול נסיבות הענין, נראה לי שיש לאפשר גם לו להשתחרר בתנאים של חלופה למעצר.

תנאי השחרור שקבע בית המשפט הם שהייה ב"מעצר בית" בבית אימו של המשיב בבת-ים, בפיקוח מתמיד של אחותו ובן דודו; ערבות עצמית וערבות צד ג' של האחות ובן הדוד על סך 100,000 ש"ח; הפקדת מזומנים על סך 25,000 ש"ח והפקדת דרכון. לבקשת המדינה, עוכב שחרורו של המשיב ב48- שעות.

5.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בערר נטען כי ביצוע בצוותא של שוד מזוין, לאחר תכנון מוקדם ותוך שימוש בנשק ובאזיקים, מלמד על מסוכנות רבה וכלל אין מקום לחלופת מעצר. כן מדגישה המדינה כי המשיב מכור להרואין והעובדה שניסה להכניס סם לבית המעצר מלמדת כי לא ניתן לסמוך עליו לעניין חלופת מעצר. כן ציין בא-כוח המדינה בדיון לפניי כי אין ללמוד מהחלטתו של בית המשפט העליון בעניינו של נאשם 1 כי יש לשחרר גם את המשיב. לדבריו, עשה בית המשפט העליון, מפי חברי השופט מ' חשין, אבחנה בין עניינו של המשיב לעניינו של נאשם 1. בא-כוח המדינה מפנה אל החלטתו של חברי השופט חשין, שבה נאמר:

---[הנאשם 1], ככל הנראה - הגם שהדבר לא נתברר לי לחלוטין - היה בבחינת נגרר אחרי שלושת חבריו הרעים או אחרי מקצתם. ... למותר לומר שאין בדברים אלה כדי לאצול על שותפיו הרעים של [נאשם 1], ואני מייסד החלטתי אך על התרשמותי כי [הנאשם 1] היה בבחינת נגרר. לעניין זה אוסיף עוד, כי שניים מבין השלושה השותפים האחרים הם כבני 42 ו39- (שותף שלישי הוא כבן 27), ואילו העורר הוא כבן 23. יתר על כן: כעולה מתסקיר המעצר שערך שירות המבחן, עבד העורר באורח סדיר כנהג הובלות, עברו נקי לחלוטין, וקשה להשתחרר מן החשש ששהייתו במעצר עלולה להרע את המצב שהוא רע בלאו הכי.

6.בא-כוח המדינה מוסיף וטוען כי תסקיר שירות המבחן לוקה בחסר, משום שאין בו התייחסות כלשהי למסוכנותו של המשיב. כל מה שנעשה בתסקיר הוא בדיקה האם בני משפחתו מבינים את משמעות חובתם במסגרת פיקוחם על המשיב בהיותו ב"מעצר בית". כאמור, אין התסקיר נוגע לנסיבותיו האישיות של המשיב עצמו וליחסו אל העבירה המיוחסת לו, נתונים העשויים להצביע על התאמתו שלו לחלופת מעצר על רקע הנחת המסוכנות הקבועה בחוק.

7.בדיון לפניי הביע בא-כוח המשיב את התנגדותו לשינוי ההחלטה של בית המשפט המחוזי. בא-כוח המשיב הרחיב את הדיבור על המשמעות של החלטתו של השופט חשין, אשר לדבריו לא קבע אלא כי יש לבחון בכל מקרה את האפשרות של חלופת מעצר. לפי מבחן זה, יש לאפשר גם למשיב להשתחרר לחלופת מעצר. כן ציין בא-כוח המשיב כי החלופה שנקבעה אינה קלה עבור המשיב והיא מלווה בערבויות גדולות, העשויות להבטיח את תכלית המעצר.

8.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עררה של המדינה. כפי שעולה מהחלטתו של חברי השופט מ' חשין, ניתן להבחין אבחנה ברורה בין נסיבותיו של הנאשם 1 לבין נסיבותיו של המשיב בערר שלפניי. לא זו בלבד שבשל הבדלי הגיל ונסיבות אחרות הניח בית המשפט בעררו של נאשם 1 כי חלקו של האחרון בביצוע העבירה נפל מחלקם של השותפים, אלא גם מצא הבדלים בדרך החיים. נמצא, כי אין כאן מקרה של פגיעה בשוויון בין שותפים.

9.באשר לגופו של עניין, לא מצאתי כי חזקת המסוכנות הקבועה בחוק, ואשר לא נסתרה, מאפשרת, בנסיבות המקרה הנדון, את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית קרוביו. המדובר בעבירת שוד שבוצעה בחבורה, תוך הפעלת אלימות ואיומים על הנשדד. בנסיבות אלה, שלהן יש להוסיף את היות המשיב משתמש בסמים, איני רואה כי חלופת המעצר המוצעת יכולה להשיג את תכלית המעצר.

אי לכך, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתבטלת. המשיב ייעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 8007/01 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.