בש"פ 2749/04 אלירן אהרון נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית-משפט השלום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים. עם הגשת כתב-האישום ביקשה המאשימה מבית-משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד תום בירור המשפט. השופטת המלומדת בבית-משפט השלום הגיעה לכלל מסקנה כי בראיות המצויות בידי המאשימה אין כדי להוכיח לכאורה את אשמתו של העורר. לפיכך החליטה לדחות את הבקשה והורתה לשחרר את העורר בהפקדת עירבון וכן ערבות עצמית וערבות צד שלישי. כן אסרה עליו ליצור קשר עם המתלוננת ולהיכנס למושב שבו מתגוררת המתלוננת וכן גם לבית-העסק שלה. ייאמר מיד כי בהחלטתה סקרה השופטת המלומדת בפרוטרוט את חומר הראיות ונימקה בנימוקים נכוחים את מסקנתה שאין לצוות על מעצרו של העורר.

משום מה מצאה המאשימה לנכון לערור על ההחלטה האמורה. בית-המשפט המחוזי נדרש אף הוא, בהחלטה מפורטת ומנומקת, לשאלת קיומן של ראיות לכאורה ומסקנתו הייתה כי האשמתו של העורר בעבירות האמורות מעוגנת בתשתית ראייתית לכאורית. לנוכח מסקנה זו, מתוך ראיית חומרתה היתרה של עבירת סחיטה באיומים, קיבל בית-המשפט המחוזי את עררה של המאשימה והורה לעצור את העורר עד לתום בירור המשפט.

לפניי ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ונראה לי כי הערר בדין יסודו. להבדיל מן השופטת המלומדת בבית-משפט השלום נראה לי נכון לקבוע – על יסוד כל מה שראיתי ושמעתי מפי בעלי הדין – כי נגד העורר אכן יש ראיה לכאורה, למיצער להשתתפות בביצוע עבירה של סחיטה באיומים. אלא שהראיה הקיימת נגדו מספקת את דרישת הדין רק במובן הטכני והשאלה אם יהיה בה די כדי לבסס את הרשעתו בדין תלויה בשאלה עד כמה יהיה בית-המשפט מוכן לשעות להסברים של העורר ביחס להתנהגותו בזירת האירוע. בנסיבות אלו נראה כי הראיה המצויה נגד העורר אינה בעוצמה מספיקה להצדקת מעצר עד תום ההליכים.

העורר הוא כבן 26 ואין לחובתו כל מעורבות פלילית ידועה קודמת. אלמלא עברו הנקי ייתכן והיה מקום לשקול מגבלות יותר מחמירות להתניית שחרורו; אך לנוכח עברו הנקי נראה לי כי ניתן להסתפק בתנאים המגבילים שקבעה שופטת השלום הנכבדה בהחלטתה ואין מתעורר צורך להכביד עם העורר מעבר לכך.

הערר מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת והחלטתו של בית-משפט השלום מוחזרת על כנה.