בש"פ 2762/97 מנדורי מוחמד נ. מדינת ישראל

מונח לפניי ערר על החלטתו של כב' השופט זועבי מיום 4 במאי 1997. כב' השופט זועבי החליט כי אין בסמכותו לדון בבקשת העורר לעיון מחדש בנושא מעצרו, הואיל ועיון זה יהיה שקול כנגד ערר על החלטה שנתן בית המשפט העליון. ולכך אין הוא מוסמך.

ההליכים בנושא מעצרו של המבקש עד כה היו סבוכים משהו, ואף נכנסו אלה בתוך אלה. ואולם הואיל ולסופו של דיון היום הסכימו באי-כוח בעלי הדין על דרך המשכם של ההליכים, שוב אין צורך כי נידרש לגופם של הליכים שהיו.

בלא שאפרט את דבריי אומר, כי במסכת ההליכים נתעוררה אי-הבנה מצערת, והחלטתו של כב' השופט זועבי הינה פרי של אותה אי-הבנה. החלטתו של כב' השופט זועבי הינה החלטה נכונה לו התשתית העובדתית שהונחה לפניו היתה אף היא נכונה. דא עקא, שאותה תשתית עובדתית היתה שגויה והדבר הוליך מעצמו להחלטה כפי שניתנה.

קיצור הדברים הוא זה, שהיה מקובל על פרקליטות המדינה - בהליכים שהיו בבקשות להארכת מעצרו של העורר מעבר לשנת מעצר - כי נושא ה"כרסום" בראיות התביעה יעלה ויבוא לדיון לפני כב' השופט זועבי על דרך של עיון מחדש בבקשה להארכת מעצרו של העורר. הדבר היה מקובל גם על כב' השופטת ביניש, אלא שמטעמים אלה ואחרים לא נצטיירה תמונה מלאה ומדוייקת לפני כב' השופט זועבי.

המדינה מסכימה כי נושא העיון מחדש יעלה ויבוא לפני כב' השופט זועבי, וכב' השופט יעשה בחוכמתו במהלכם הרגיל של הדברים.

אדגיש שוב ואומר, כי החלטתו של כב' השופט זועבי מיום 4 במאי 1997 הינה החלטה נכונה באורח נורמטיבי, אלא שהנחות היסוד עליהן מושתתת ההחלטה - הנחות שנולדו בטעות - לא היו נכונות.

אני מחליט, איפוא, לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון לכב' השופט זועבי, לדיון בבקשת העורר לעיון מחדש בהחלטה לעוצרו. אוסיף ואדגיש כי נושא הדיון יהיה ה"כרסום" שחל בראיות התביעה - אם חל "כרסום" - על יסוד הנחה שהיו בידי התביעה ראיות לכאורה למעצרו של העורר.

כב' השופט זועבי ייתן בוודאי דעתו לצורך לדון בבקשה בדחיפות ככל הניתן.