בש"פ 277/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בעיר בצפון הארץ שם הוא גר, לימד העורר קטינות חשבון בבתיהן. נטען, כי במהלך שיעורים שנתן לשתי קטינות, ובמספר רב של הזדמנויות, הוא ביצע בהן מעשים מגונים. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובמהלך הדיון בבקשה היה מוסכם על הכל כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה להוכחתן של העבירות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנות, אולם נוכח נסיבות ביצוען אין לשלול את האפשרות כי ייעשה שימוש בחלופת מעצר. בעקבות כך נדרש בית המשפט לחלופה שהומלצה על ידי שרות המבחן – מעצר בית בבית אמו של העורר, בפיקוח האם, האחות ובעלה, וכן איזוק אלקטרוני - וקבע כי מדובר בחלופה שאינה ראויה, ועל העורר להציע חלופה אחרת שתהא מרוחקת ממקום מגוריהן של הקטינות.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

2.

נאשם שקיימת נגדו תשתית ראייתית לפיה ביצע עבירות מין בקטינות, הוא לכאורה מי שלוקה בסטייה או מחלה המחייבות טיפול, וככזה גלומה בו סכנה לביטחונם של קטינים. חרף זאת, החליט בית המשפט המחוזי להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר, ועל כך לא הוגש ערר מטעם המשיבה. במצב זה המחלוקת מתמקדת בשאלת טיב החלופה ומקומה, ואם נכון היה לדרוש כי חלופת המעצר תהיה מחוץ לעיר מגוריהן של הקטינות (והעורר), ועל כך השיב בית משפט קמא בחיוב.

3.

לו היה מוכח קיומו של חשש להשפעה על עדים ושיבוש מהלכי משפט, הייתי מצטרף לדעתו של סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא. אולם הוא עצמו קבע כי חשש זה לא נתמך ולו בראייה אחת. על כן, העילה להרחקת העורר לעיר אחרת נובעת ממסוכנותו בלבד, ועל כורחי תהיתי מדוע יש להניח סכנה זו לפתחם של קטינים בישוב אחר, ובכלל, מה טעם להרחקה העורר אם מצא בית המשפט המחוזי כי בתנאי השחרור והפיקוח אותם קבע יש כדי לאיין את מסוכנותו.

בנסיבות אלו, ומשהחלופה המוצעת נבדקה בידי שרות המבחן ונמצאה ראויה, סבורני כי היה מקום לעשות בה שימוש תוך שהיא מלווה באיזוק אלקטרוני. אי-לכך, הערר מתקבל, והעורר ישוחרר למעצר-בית לאחר שימלא אחר תנאי השחרור אותם יקבע בית המשפט המחוזי.