בש"פ 2772/05 ברוך מאירסון נ. מדינת ישראל

בחודש ינואר 2003 הוגש לבית משפט השלום בכפר-סבא כתב-אישום נגד העורר (ת"פ 1019/03), ומאחר והוא לא אותר, נמחק אותו הליך. כתב האישום הוגש בשנית בחודש מרץ 2003 (ת"פ 2338/03). העורר כפר בעובדות המפלילות שיוחסו, אולם גם הפעם לא הצליח בית המשפט לברר את התיק לגופו, הואיל והדיון נדחה שוב ושוב, לעתים גם בגין אי-התייצבותו של העורר. בחודש ספטמבר 2004 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר ללא שחרור, ומשלא אותר הוחלט לשוב ולהתלות את ההליכים. ביום 1.12.04 נעצר העורר, ובו ביום הוגש כתב אישום חדש (ע"פ 2992/04), מלווה בבקשה למעצר העורר עד לברור דינו. את הבקשה הזו דחה בית משפט השלום (כב' השופטת ר' צוק), שהורתה על שחרורו של העורר בכפוף להפקדתן של ערבויות שונות, וביניהן הפקדה במזומן של 4,000 ש"ח.

משחודש הדיון לגופם של האישומים בפני כב' השופטת ק' רג'יניאנו, נטען כי העורר לא מילא אחר החלטתה של השופטת צוק, משלא התייצב בבית-המשפט ביום 7.12.04 כדי לקבל הזמנה להמשך הדיון. בעקבות כך חייבה השופטת רג'יניאנו את העורר להפקיד ערבות בסך של 25,000 ₪ כתנאי לשחרורו. כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אולם הוא נדחה, ולעורר ניתנה ארכה להפקיד את הסכום בו חויב. משלא עשה כן, הורה בית משפט השלום (כב' השופטת נ' בכור), לעצור את העורר עד אשר יפקיד את סכום הערבות במלואו.

הערר שבפני מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום כ"ב בשבט תשס"ה (1.2.05), שהותירה את סכום ההפקדה בו חויב העורר על כנו.

אף אני, כמו בית המשפט המחוזי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה העקרונית, לפיה כדי להבטיח את התייצבות העורר להמשך משפטו, אין מנוס מלחייבו להפקיד ערבויות מתאימות. מאידך, נראה לי כי לא ניתן משקל ראוי לשאלת יכולתו של העורר להפקיד את הסכום בו חויב (25,000 ש"ח), במיוחד לנוכח העובדה שבחודש ינואר 2001 ניתן נגדו צו פשיטת רגל, אף שצו זה הוגבל לחובות שנוצרו עד ליום הכינוס.

בנסיבות אלו נראה לי כי בפיקדון אותו קבע בית משפט השלום, יש הכבדה מעבר לדרוש, ועל כן סברתי כי נכון להקטינו, תוך הבהרה שאם העורר לא יתייצב פעם נוספת למשפטו, תשמש עובדה זו עילה לשוב ולעצור אותו.

לסיכום, הערר מתקבל, וסכום הערבות יעמוד על 10,000 ש"ח. הסכום העודף ששולם, יושב לידיו של העורר או למי שהוא יורה.